ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ח, א-ב
א) כל דבר שאין בו תפיסת יד אדם, ולא עשהו אדם, אף על פי שנעבד כעבודה זרה, הרי זה מותר בהנאה. לפיכך, עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות, ואת האילנות הנטועין מתחלתן לפירות, ואת המעיינות הנובעין לרבים, ואת הבהמה, הרי אלו מותרין בהנאה, ומותר לאכול אותן הפירות שנעבדו במקום גדילתן, ואותה הבהמה. ואין צריך לומר הבהמה שהוקצת לעבודת כוכבים, ועדיין לא נעבדה, שהיא מותרת באכילה, בין שהקצוה לעובדה, בין שהקצוה להקריבה, הרי זו מותרת. במה דברים אמורים שאין הבהמה נאסרת, בשלא עשה בה מעשה לשם עבודת כוכבים, אבל אם עשה בה מעשה כל שהוא, אסרה. כיצד, כגון ששחט בה סימן לעבודת כוכבים, או שעשאה חליפין לעבודת כוכבים, אסרה. וכן חליפי חליפין אסורים, מפני שנעשים דמי עבודת כוכבים. במה דברים אמורים, בבהמת עצמו, אבל אם שחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים, או החליפה, לא נאסרה, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. המשתחוה לקרקע עולם, לא אסרה. אך אם חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודת כוכבים, אסרה:
ב) מים, שעקרן הגל, והשתחוה להן לשם עבודה זרה, לא אסרן. נטלן למים בידו, והשתחוה להן, אסרן. אבני הר שנדלדלו – נעקרו מעט ממקומם, ועבדן במקומם, מותרות, שהרי אין בהן תפיסת יד אדם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
