יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק א, טז-יז

טז) ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו שנים יחד, כגון שנים שאחזו קורה והוציאוה לרשות הרבים, הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו, ועשו אותה בשותפות מתחלה ועד סוף, שניהן חייבין, ושיעור אחד לשניהן – אף אם עשו שניהם יחד שיעור אחד של מלאכה, שניהם חייבים. היה כח באחד להוציא קורה זו לבדו, והשני אינו יכול להוציאה לבדו, ונשתתפו שניהם והוציאוה, זה הראשון שיכול להוציאה לבדו, חייב, והשני מסייע הוא, ומסייע אינו חייב כלום. וכן כל כיוצא בזה:
יז) כל המקלקלין, פטורין. כיצד, הרי שחבל בחבירו, או בבהמה, דרך השחתה, וכן אם קרע בגדים או שרפן, או שבר כלים דרך השחתה, הרי זה פטור. חפר גומא [-בור קטן] ואינו צריך אלא לעפרה, הרי זה מקלקל, ופטור, אף על פי שעשה מלאכה, הואיל וכוונתו לקלקל, פטור:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)