יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ב, ה-ו

ה) וכן אם יש מכה בחלל גופו, מן השפה ולפנים, בין בפיו, בין במעיו, בין בכבדו וטחולו או בשאר מקומות, כל שיש בחללו, הרי זה חולה שיש בו סכנה, ואינו צריך אומד שחוליו כבד הוא, לפיכך מחללין עליו את השבת מיד, בלא אמידה. ומכה שהיא בגב היד וגב הרגל, הרי היא כמכה של חלל, ואינה צריכה אומד, ומחללין עליה את השבת. והחום שמסמר את הבשר כמכה של חלל דמי [-הוא דומה ונחשב], ומחללין עליו את השבת. וכן כל חולי שהרופאים אומרין שזה יש בו סכנה, אף על פי שהוא בעור הבשר מבחוץ, מחללין עליו את השבת על פיהם:
ו) הבולע נימא [-עלוקה] של מים, מחמין לו חמין בשבת, ועושין לו כל צרכי רפואה, מפני שהיא סכנה נפשות. וכן מי שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי העפר שממיתין, אפילו היו ספק ממיתין ספק אין ממיתין, עושין לו כל צרכי רפואה להצילו:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)