יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ב, ט-י

ט) המבשל לחולה בשבת, ואכל החולה והותיר, אסור לבריא לאכול מן הַמּוֹתָר, גזרה שמא ירבה לבשל בשבילו. אבל השוחט לחולה בשבת, מותר לבריא לאכול ממנו בשר חי, כיון שאין בדבר תוספת כדי שנגזור שמא ירבה בשבילו, וכן כל כיוצא בזה:
י) חולה שאין בו סכנה, עושין לו כל צרכיו על ידי נכרי, כיצד, אומרין לנכרי לעשות לו, והוא עושה. לבשל לו, ולאפות, ולהביא רפואה מרשות לרשות וכיוצא באלו. וכן כוחל עיניו מן הנכרי בשבת, אף על פי שאין שם סכנה. ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה, עושין אותן אפילו ישראל, לפיכך מעלין אזנים בשבת [-גידי האזנים שנפלו, וצריך להעלותם], ומעלין אנקלי [-תנוך שכנגד הלב ומעכב את הנשימה], ומחזירין את השבר, וכל כיוצא בזה מותר:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)