יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ט, יז-יח

יז) דרך האורגין, שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה, ושנים אוחזין בה, זה מכאן וזה מכאן, ואחד שובט בשבט על החוטין, ומתקן אותן זה בצד זה, עד שתעשה כולה שתי, בלא ערב, ומתיחת החוטין כדרך האורגין היא הנסכת המסכה, וזה המותח נקרא מיסך, וכשכופלין אותה ומתחיל להכניס השתי בערב, נקרא אורג:
יח) המיסך, חייב, והוא מלאכה מאבות מלאכות. והשובט על החוטין עד שיפרקו ויתקנם, הרי זה תולדת מיסך, וכמה שיעורו, משיתקן רוחב שתי אצבעות. וכן האורג שני חוטין ברוחב שתי אצבעות, חייב, בין שארגן בתחלה – שהתחיל עתה באריגה, בין שהיה מקצת הבגד כבר ארוג, וארג על הארוג שיעורו שני חוטין. ואם ארג חוט אחד והשלים בו את הבגד, חייב, כיון שעל השלמת מלאכה חייב משום מכה בפטיש. ארג בשפת היריעה שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין, אף על פי ששיעור זה הוא פחות משתי אצבעות, חייב, הא למה זה דומה, לאורג צלצול [-בגד] קטן ושלם ברוחב שלשה בתי נירין, וכך אף האריגה שבשפת הבגד יש לה חשיבות בפני עצמה, וחייב עליה אפילו ברוחב זה:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)