יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק יג, ג-ד

ג) היה האדם אוכל ויוצא תוך כדי אכילתו מרשות לרשות, וחישב להוציא האוכל שבפיו מרשות לרשות, חייב, מפני שמחשבתו משימה [-מחשיבה ושמה את] פיו כאילו היה מקום ארבעה טפחים, אף על פי שלא הוציא כדרך המוציאין. וכן מי שהיה עומד באחת משתי רשויות אלו, רשות היחיד או רשות הרבים, והשתין מים או רקק ברשות שניה, חייב, שהרי עקר מרשות זו והניח ברשות שניה, ומחשבתו עושה אותו כאילו עקר מעל גבי מקום ארבעה. היה רוב גופו עומד ברשות זו, ופי אמה ברשות שניה, והשתין בה [-באותה רשות שניה], פטור:
ד) היה עומד באחת משתי רשויות, ופשט ידו לרשות שניה, ונטל משם מים מעל גבי גומא מלאה מים, והוציאן, חייב, שהמים כולן כאילו הן מונחין על הארץ, והרי הוא כעוקר ממקום של ארבעה על ארבעה טפחים, אבל אם היה כלי צף על גבי מים, ופירות בתוך הכלי, ופשט ידו ולקח מן הפירות, והוציא, פטור, שהרי לא נחו הפירות על גבי הארץ, ונמצא שלא עקר מעל גבי מקום ארבעה. ואין צריך לומר אם היו הפירות עצמם צפין על פני המים, והוציאם, שהוא פטור. וכן אם היה שמן צף על פני המים, וקלט מן השמן והוציאו, פטור, ורק המים עצמם נחשבים כמונחים על גבי קרקע.

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)