יום חמישי
י' ניסן התשפ"ד
יום חמישי
י' ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק יג, ט-י

ט) וכן מי שהיתה חבילתו על כתפו, ורץ בה, אפילו רץ כל היום אינו חייב עד שיעמוד. והוא – ובתנאי שיהיה רץ בה, אבל אם הלך מעט מעט, הרי זה כעוקר ומניח, ואסור מדרבנן. לפיכך, מי שקדש עליו היום בעודו בדרך וחבילתו על כתפו, רץ בה עד שיגיע לביתו, וזורקה שם כלאחר יד, שאין זו דרך הנחה, כדי שלא ייחשב הדבר כ'הנחה' ברשות היחיד:
י) עקר חפץ מרשות הרבים, והלך בו פחות מארבע אמות, ועמד, וחזר והלך פחות מארבע אמות, ועמד, אפילו עשה כן כל היום כולו, פטור. במה דברים אמורים, בשעמד לנוח, אבל אם עמד לתקן את משאו, הרי זה כמהלך, וכשיעמוד חוץ לארבע אמות מעקירתו הראשונה, חייב, והוא שיעמוד חוץ לארבע אמות לנוח, שאז עמידתו נחשבת להנחה, אבל אם יעמוד לתקן משאו, עדיין הוא כמהלך, ואינו חייב עד שיעמוד לנוח חוץ לארבע אמות:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)