ט) באחד באדר משמיעין על השקלים, כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויהיה עתיד ליתן, ובחמשה עשר בו (-באדר) ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה, ותובעין בנחת, כל מי שיתן להם יקבלו ממנו, ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו, ישבו במקדש לגבות, ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן, וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו, ולוקחין עבוטו בעל כרחו, ואפילו כסותו.
י) כל מי שאינו חייב בשקלים, אף על פי שדרכו ליתן או הוא עתיד ליתן, אין ממשכנין אותו, ואין ממשכנין את הכהנים לעולם, אף שהם חייבים במחצית השקל, מפני דרכי שלום, אלא כשיתנו מקבלין מהן, ותובעין אותן עד שיתנו.
