יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ב, ג-ה

ג) היה מעמיד את הזבל על הסלע, או שהעמיק בארץ ג' טפחים והערים הזבל, או שבנה על הארץ גובה ג' טפחים והעמיד עליו הזבל, אינו צריך שיעור, אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה, בין גדולות בין קטנות, מותר, שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ אלא לכניסת הזבל:
ד) מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר [-דיר] של צאן, ונותן לתוך שדהו, כדרך כל מכניסי זבל, והיינו בשיעור שהתבאר לעיל, ג' אשפתות לבית סאה. והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית, לא יעשהו יתר על בית סאתים, והיינו מאה אמה על חמישים אמה, ויכניס הצאן לתוכו, וכשיזבלו את כל הדיר, ולטובת הצאן צריך הוא להעבירם לדיר אחר, לא יעשה דיר חדש לגמרי, אלא מניח דופן אחד מדפני הדיר הראשון, ועושה דיר אחר בצדו, נמצא מזבל בתוך שדהו בית ארבעת סאין:
ה) ואם היתה כל שדהו רק בית ארבעת סאין, משייר ממנה מקצת ללא דיר, מפני מראית העין, כדי שידעו הכל שהצאן הטילו בה ונדיירה, ולא יאמרו זיבל זה כל שדהו בשביעית:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)