יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ג, א-ב

א) עבודת הארץ בשנה ששית, שלשים יום סמוך לשביעית, אסורה, הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית. ודבר זה, בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר, מפי השמועה [-כפי שקבלו חכמים הלכה למשה מסיני], וגזרו חכמים בנוסף לכך הרחקה גדולה יותר, שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת [-שבועות], ושדה הלבן [-שדה תבואה] עד הפסח. ובזמן שאין מקדש, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה של שביעית, כדין תורה:

ב) אי זו היא 'שדה האילן' שגזרו בה חכמים שלא יחרשו אותה מהעצרת של השנה השישית, כל שלשה אילנות לבית סאה, אחד [-בין] אילן סרק ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלשה אנשים, רואין אותן כאילו הם תאנים, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילם, והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד בשיעור שיש בו כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)