יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, ז-ח

ז) בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית, כיון שאיסורם רק מדרבנן מחשש שיבואו ללוקטם בשביעית עצמה, לכן אם כבר עשו כיוצא בהן – צמחו בצלים של שמינית בדומה להם, מותרין, ואם לאו, אסורין. וכן שאר הפירות של ירק, אין לוקחים אותם במוצאי שביעית, אלא משיעשו כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית. עשה הבכיר – כאשר צמח אותו מין במקום המבכר וממהר להצמיח פירותיו, הותר האפיל – הותרו ירקות של שביעית גם במקום שמתעכב ומאחר מלהוציא פירות, ומותר ליקח [-לקנות] ירק במוצאי שביעית מיד, כיון שדרכו של ירק לגדול מיד מן השנה החדשה, ואין חוששים שזהו ירק של שביעית:
ח) מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית, משירבה החדש, כלומר, שיהיה כבר מצוי ירק חדש ממין זה, וכדין כל הירקות:

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)