ספר נשים: הלכות אישות, פרק יד
כא) המדיר את אשתו נדר שהוא חייב בגללו לגרשה וליתן כתובה, וכפרטי הדינים שהתבארו לעיל, ונשבית אשתו אחר שהדירה, אינו חייב לפדותה, כיון שמשעה שהדירה נתחייב לגרשה וליתן לה כתובה:
כב) האשה שהיתה אסורה על בעלה מאיסורי לאוין, ונשבית, אינו חייב לפדותה, אלא נותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה. ואם תשאל, הלא השבויה אסורה לכהן, ואף על פי כן הרי הוא פודה אותה, זהו מפני שלא היתה אסורה מקודם, ואיסור השביה הוא שגרם לה. אבל מי שהיתה נשואה לו מתחילה באיסור, אינו חייב לפדותה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
