ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ז
כ) שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, והחרש נשוי שתי נשים פקחות, האחת מהן ערוה על אחיו הפקח, ומת החרש, שתיהן פטורות על כל פנים – ממה נפשך, שהרי אם נישואי הערוה נחשבים נישואין, הרי השנייה צרתה, ופטורה מיבום כדין צרת ערוה. ואם אין נישואי הערוה נישואין כיון שהוא חרש ואינו יכול לקדש מהתורה, כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין ואינה נופלת ליבום כלל.
כא) שני אחים פקחים, שהיתה בתו וכיוצא בה משאר קרובות שהן ערוה עליו חרשת, ונשואה לאחיו הפקח, צרתה, שהיא פקחת ונשואה גם היא לאחיו הפקח, חולצת כדי להפקיע את זיקתה, ולא מתייבמת, והטעם שאינה נחשבת כצרת ערוה שאינה צריכה אפילו חליצה, לפי שאין נישואי החרשת נישואין גמורין, ולכן אינה יוצאת ללא חליצה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
