עניני גמילות חסדים / פרק ז
סיבה נוספת שבן אדם נמנע מלהלוות לחברו, כיון שהוא חושש שיצטרך את הממון לעצמו. ואף שטענה זו – יש בה ממש, כי אם הוא צריך את הממון לעצמו, חייו קודמים לחיי חבירו, אך חשש זה שייך רק כשהוא באמת צריך את המעות להשקיעם בעסקיו המידיים, או שנמנע מלהלוות לזמן ארוך, שבפרק זמן כזה מסתבר שיזדמן לו עסק שיצריך את המעות. אבל אם המעות עתה בטלים אצלו, וחברו רוצה ללוותם לזמן קצר, אין לו לחשוש שמא בדיוק עתה יזדמן לו עסק טוב שיצריך את השקעת הממון הזה, כיון שזהו חשש רחוק.
ואף כלל זה, הוא רק באדם בינוני, אבל באדם שהוא עשיר גדול, ויש לו עתה ממון שאינו זקוק לו, ובאים לפניו בני אדם הצריכים ללוות ממון, אף שהוא יכול לקחת בממון זה עסקים נוספים ולהרויח ממון, חייב להלוותם. כיון שמצות הלואה היא מצוות עשה מן התורה, כל אחד לפי השגת ידו, וכיון שהלווים זקוקים לממון כדי להתפרנס, ואילו הוא רוצה רק להרויח ממון רב יותר מכדי צורכו, לא שייך לומר בזה 'חייך קודמים', שאם כן – לעולם יוכל לקחת עוד ועוד עסקים, ויפטור את עצמו ממצוה זו של הלואה, ובודאי שאין הדבר כן, אלא מחוייב להלוות.
