פסקי הלכות, מסכת מגילה, פרק רביעי (ג)
נא. אסור להניח ספר תורה כשהוא פתוח בקריאת התורה, ולצאת. אמנם בין עולה לעולה, מותר. ובין פסוק לפסוק, בשעה שמתרגמים את הפסוק, ספק.
נב. אין הציבור רשאי לצאת מבית הכנסת עד שיצא ספר התורה תחילה. ואם יש שני פתחים, ועומדים להוציא את הספר מהפתח האחד, מותר לצאת תחילה מהפתח האחר. ואם מניחים את ספר התורה בארון הקודש שבתוך בית הכנסת, יש להמתין עד שינטל הספר להצניעו שם.
נג. אחרי שפתחו את ספר התורה לקרוא בו, אסור לדבר כלל, ואפילו לא בדבר הלכה [ורק מי שתורתו אומנותו, כרב ששת, מותר לו ללמוד באותה שעה].
נד. אותו אדם הרגיל להפטיר בנביא בשבת, הוא פורס על שמע, ועובר לפני התיבה, ואם הוא כהן – הוא מתחיל בברכת כהנים. ואם היה המפטיר קטן – אביו או רבו עוברים לפני התיבה מחמתו.
נה. קטן קורא בציבור בתורה, ומתרגם את הקריאה, אך אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו לברכת כהנים אלא אם כן יש עמו כהנים גדולים. ולאחר שהתמלא זקנו יכול הוא לעשות אף דברים אלו.
נו. 'פוחח', שבגדיו קרועים וזרועותיו מגולים, פורס על שמע, ומתרגם את קריאת התורה, אך אינו קורא בעצמו בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו מברך ברכת כהנים.
נז. עיור מברך ברכת יוצר המאורות, כיון שיש לו הנאה בכך שאחרים רואים ועוזרים לו, ולכן יכול הוא גם לפרוס על שמע. וכן יכול הוא לתרגם, כיון שכל תרגום נאמר בעל פה.
(ספר יוחסין)
