פסקי הלכות, מסכת מועד קטן, פרק ראשון (א)

(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)

ו. אדם שיש לו שתי שדות בית השלחין זו למעלה מזו, והשקה את העליונה ונטפה מים, מותר להשקות ממים אלו את השדה התחתונה. ובתנאי שעדיין היא מטפטפת, ולא פסק המעיין הראשון המשקה את השדה העליונה.

ז. שתי ערוגות ירק זו למעלה מזו, לא יטול מים מהתחתונה אל העליונה, ואפילו לא מחצי הערוגה הנמוכה אל חצי הערוגה הגבוהה, לפי שיש בכך טירחא יתירה.

ח. מותר לטרוח בהשקאת ירקות בחול המועד, אם על ידי זה יהיו טובים לאכילה בחול המועד עצמו. אך אסור לעשות כן רק כדי לייפותן שיהיו ראויים לאחר חול המועד.

ט. אין עושים בחול המועד חריצים חדשים סביב גזעי העצים, אבל מותר לתקן חריצים ישנים שנסתמו.

י. אסור לחפור אמת מים חדשה בחול המועד, כיון שיש בכך טירחא יתירה, אך מותר לתקן אמת מים שהתקלקלה.

יא. מותר לחפור אמת מים בשמיטה, ואין זה נראה כעודר בשדהו, כיון שהדרך היא להשליך את העפר בריחוק מקום, שלא כדרך העודרים.

יב. מותר לתקן בחול המועד אמת מים מקולקלת [שאם היתה טפח, מעמיקים אותה עד ששה טפחים], וכן בורות שתיה שברשות הרבים שנסתמו בזבל, מותר להוציאו משם ולתקנם.

יג. מותר לתקן את הדרכים, הרחובות ומקואות המים, עושים כל צרכי רבים, ועושים סימנים על הקברות כדי שיידעו הכהנים להזהר מהם, כיון שאין בכך טירחא יתירה.

יד. שלוחי בית דין יוצאים בחול המועד להזהיר את האנשים על זריעות הכלאיים, כיון שבימים אלו מוצאים אנשים שיישכרו בזול לעקור את הכלאיים.

טו. אם רבים צריכים בורות מים במועד, מותר לחפור אפילו בורות חדשים.

טז. אין חופרים בור מים של יחיד במועד, אך מותר לנקותו ולתקנו לצורך המועד. וכן מותר למלאות אותו מים אפילו לצורך אחר המועד, שאין בכך טירחא יתירה.

יז. מוטל על בית דין לדאוג לצורכי העיר ותיקונה, ואם לא עשו כן ונגרמו נזקים לבני אדם, מעלה עליהם הכתוב כאילו הם עשו זאת.

יח. מותר לעשות חריצים מאילן לאילן, כדי שיעברו בהם המים, ובתנאי שלא ישקה בדרך זו את כל השדה, כיון שאין נזק בהימנעות מהשקאה זו.

יט. וכן אסור להשקות זרעים שבבית השלחין, אם לא שתו קודם המועד, כיון שאין חשש הפסד אם לא ישקום. אלא אם כן היתה זו שדה לחה, שנחשבת היא כמושקית ועומדת.

כ. גינה שמאחורי הבתים שמגדלים בה ירקות לריח טוב ומראה, אסור להשקותה בחול המועד, כיון שאין חשש הפסד אם לא ישקוה.

כא. מותר לצוד בחול המועד את העכברים ואת ה'אישות' [בעל חיים המזיק את היבול], ובשדה האילן שנזקם מרובה, או בשדה תבואה הזסמוכה לאילנות, צד אותם ללא שינוי. אך בשדה תבואה רגילה, שאין נזקם מרובה, צד אותם בשינוי, על ידי שעושה את חפירת הגומא בשפוד וקרדום דרך שינוי.

כב. כשצד בעלי חיים אלו בשנת השמיטה, מותר לסתום את חוריהם, ואין חשש שייראה הדבר כעדירה בשדה.

כג. אם נפרצה גדר גינתו של האדם, מותר לגודרה בחול המועד דרך עראי, כגון בענפים ונסרים, או באבנים ללא טיט. ובשמיטה מותר לבנות את הגדר כדרכו.

כד. כותל חצר שנפרצה, ויש חשש נזק ממש, מותר לבנותה כדרכו בחול המועד, אך אסור לסתור את הכותל ולבנותו. ואם הכותל קיים אך נוטה ליפול ויש בכך סכנה, מותר לסותרו כדי לבנותו.

כה. אין הכהן רואה נגעים בחול המועד, לא לטהר ולא לטמא.

כו. אסור לאדם ללקט עצמות אביו ואמו בחול המועד לאחר שנתעכל הבשר, כיון שהדבר גורם לו צער.

כז. אין לעורר בכיה על המת, ולא להספידו, שלשים יום קודם הרגל, כדי שלא ייכנסו לחג בעצבות.

כח. אין חופרים כוכים וקברות בחול המועד לצורך אחר המועד, אך אם עשאום לפני המועד מותר לסיים את מלאכתם, או להוסיף חפירה, במועד.

כט. כשנמצא המת בחצר האדם מותר לו לבנות ארון עבורו. ומותר אפילו לנסר נסרים, אך יעשה זאת בצינעא. ואם המת מפורסם, מותר לעשות לו ארון אפילו בפרהסיא, אך לא יקצוץ עבור כך ארזים, ולא יחצוב אבנים.

ל. מותר לעשות בחול המועד את כל צרכי המת, לגזוז שערו, לכבס כסותו וכדומה.

לא. אסור לישא אשה בחול המועד, בין בתולה בין אלמנה ובין גרושה, לפי שאין מערבים שמחה בשמחה. אמנם את גרושת עצמו מותר לו להחזיר, כיון שאין בכך שמחה מיוחדת.

לב. מותר לישא אשה בערב המועד.

לג. רשאית אשה להעביר סממנים על פניה לשם נוי, כוחלת את עיניה, פוקסת את שערה ומעבירה צבע על פניה. ומעבירה סכין להסיר את השיער של בית הערוה. אך לא תסוד בסיד להסיר את השיער באופן שלא יהא הנוי בחול המועד אלא אחריו.

לד. תלמיד הנפטר מרבו ללכת לעיר אחרת, ונמלך בדעתו ולן בלילה באותה עיר, צריך לחזור ולהפטר ממנו פעם שניה למחרת.