פסקי הלכות, מסכת תענית, פרק שלישי

א. כאשר אין הגשמים יורדים ברביעה ראשונה ושניה, עושים את סדר התעניות המוזכר לעיל, אבל במקרה של סכנת בצורת מיידית, כגון שהתחילו הצמחים להתייבש, ואם יתקלקלו לא יוכלו שוב לצמוח כהוגן, וכן אם התחילו גשמים לרדת, ופסקו, ויש בין גשם לגשם ארבעים יום, יש סכנה שיתקלקלו הזרעים באדמה ולא יוכלו לצמוח שוב, מתחילים מיד בתעניות חמורות כמו השבע האחרונות שהוזכרו לעיל.

ב. וכן אם ירדו גשמים בנחת, המועילים לצמחים רכים אך לא ירדו גשמים חזקים המועילים לאילנות, לאילנות אך לא לצמחים, לזה ולזה אך לא בכמות המספיקה למילוי בורות המים המיועדים לשתיית בני אדם, מתחילים מיד בתעניות חמורות.

ג. אם התחילו הצמחים להתייבש, אפילו אם חזרו אחר כך וצמחו מעט, ידוע שאין להם תקנה, ואין מתפללים עליהם כלל, שזו היא תפילת שוא.

ד. זמן הבקשה על גשמים לצורך האילנות הוא סמוך לפסח, ועל גשמים למילוי בורות המים לשתיית בני אדם מתפללים סמוך לסוכות.

ה. אם אין להם מים לשתות, מתריעים על כך מיד בתעניות שני וחמישי ושני.

ו. בכל הצרות הללו, אין מתריעים עליהם אלא באותה מדינה, ולא במדינה אחרת.

ז. מחלת האסכרה, אם מתים מחמתה בני אדם, מתריעים עליה. ואם אין בני אדם מתים ממנה, אין מתריעים.

ח. מתריעים על מין ארבה ששמו 'גובאי' אפילו אם נראו ממנו מעט מאד, כיון שידוע שיבואו אחריו הרבה.

ט. כאשר בכל הערים יורדים גשמים ורק על עיר אחת אין יורדים, ניכר שזו גזירה מיוחדת עליה, והרי הם מתענים ומתריעים מיד, והערים שסביבותיה מתענים ולא מתריעים, כדי להשתתף בצרתם.

י. עיר שיש בה דבר, מתענים ומתריעים בה, וכל סביבותיה מתענים ולא מתריעים. ו'דבר' היינו בעיר שיש בה חמש מאות גברים, ומתו שלשה אנשים בשלשה ימים בזה אחר זה, או בעיר שיש בה אלף וחמש מאות גברים ומתו שם תשעה אנשים בשלשה ימים. אבל אם מתו כולם ביום אחד, או בארבעה ימים, אין זה דבר.

יא. עיר שיש בה מפולת, והיינו שנופלים הכתלים הבריאים שבעיר ללא סיבה, יושביה מתענים ומתריעים מיד, וכל סביבותיה מתענים ולא מתריעים.

יב. יש צרות שמתריעים עליהם מיד, ואפילו במקומות הרחוקים ממקום הצרה, כיון שהם דברים העוברים ממקום למקום, ואלו הם: 'שדפון', והיינו רוח המקלקלת את התבואה. 'ירקון', והינו תבואה שפניה מכסיפות ומתקלקלת. 'ארבה' המזיק לתבואה. 'חיה רעה' שנראתה בישוב בשעות היום'. 'חרב' של חיילים גויים העוברים ממקום למקום.

יג. שדפון, ירקון וארבה, מתריעים עליהם אפילו בכל שהוא.

יד. חיה רעה, מתריעים עליה רק כשניכר שהיא משולחת מן השמים, והיינו כשנראתה בעיר, ולא בשדה. ביום, ולא בלילה. רודפת היא אפילו אחרי שני בני אדם. טורפת בני אדם ואינה אוכלת אותם. עולה לגג ונוטלת תינוק מהעריסה, שאין זו דרכה.

טו. 'חרב' שמתריעים עליה, היינו אפילו חרב של שלום, שעוברים החיילים דרך העיר כדי להגיע למקום אחר.

טז. יש צרות שסכנתם קרובה מאד, ולכן מותר להתפלל עליהם אפילו בשבת, והם, עיר שהקיפוה חיילים גויים למלחמה, אדם הנרדף מפני גויים או ליסטים או שרוח רעה מבעתת אותו, נהר העולה על גדותיו ומציף את העיר, וספינה המיטרפת בים.

יז. על כל הצרות רשאי גם אדם יחיד לסגף עצמו בתעניות [ואין חוששים שמחמת כן יצטרך לבריות ולא ירחמו עליו].

יח. אין מתפללים על ריבוי טובה, כגון על ירידת גשמים רבים, אלא אם כן יש בכך סכנה, כגון שעשויים בתים להתמוטט מחמת כן.

יט. ציבור שהתחילו בתענית מחמת עצירת גשמים, ובאמצע היום התחילו גשמים יורדים, והעמיקו טפח בקרקע חריבה, או שני טפחים בקרקע שעיבדוה לפני זמן קצר, או שלשה טפחים בקרקע המעובדת עתה, רשאים להפסיק את תעניתם.

כ. אם התחילו להתענות, וירדו להם גשמים אחרי חצות, צריכים להמשיך ולהתענות. אך אם התחילו גשמים לרדת לפני חצות, לא ישלימו את תעניתם, אלא אוכלים ושותים ועושים יום טוב, ואומרים 'הלל הגדול', והיינו פרק קל"ו בתהילים, 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', וחותמים באמירת 'ואילו פינו מלא שירה כים' עד 'הן הם יודו ויברכו', וחותמים 'ברוך רוב ההודאות וא-ל ההודאות'.