יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פסקי הלכות על פי הרי"ף, מסכת יבמות, פרק ראשון (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
ז. הבא על אשה ובתה דרך זנות או על אשה ואחותה וכיוצא בהן הרי זה כמי שבא על שתי נשים נכריות שאין נעשות ערוה זו עם זו אלא בנישואין לא בזנות, וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו אשה או פיתה אותה הרי זו מותרת לו וישאנה שלא נאמר אלא אשת ואין כאן אישות. (איסורי ביאה פ"ב הי"ג)
ח. היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה, או שהיתה שנייה לבעל ולא היתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים, הרי זו מותרת ליבם, חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת, שהיא חולצת ולא מתיבמת. (יבום וחליצה, פ"ו הי"ג)
ט. הממאנת ביבם אסורה לאביו מפני שנראת ככלתו בעת שמת בנו אבל לשאר קרוביו מותרת, לפיכך אם מיאנה באחד מן היבמין מותרת לאחיו. (גירושין, פי"א הי"ז)
י. ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן היבום… ואילונית… והיה הבכור אשר תלד, פרט לאילונית, שאינה ראויה לילד מתחלת ברייתה. (יבום, פ"ו ה"ח)
יא. וכן שתי יבמות הבאות מבית אחד שהיתה האחת מהן… אילונית, הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתיבמת. (שם, פ"ו ה"כ).
יב. שתי יבמות הבאות מבית אחד שהאחת מהן ערוה על היבם, והרי הערוה אילונית, צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת, הואיל והאילונית אינה בת יבום הרי זו כמי שאינה ונפלה זיקתו על צרתה בלבד. (שם, פ"ו הכ"א)
יג. אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים, ומת קודם שיגרשנה, ונפלה לפני יבם, הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום, וכן צרתה, כאילו היתה ערוה על היבם, מפני שטומאה כתובה בה, כעריות, שנאמר 'והיא נטמאה'. אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים, או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין, הרי זו חולצת ולא מתיבמת. ואם היתה לה צרה, הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת. (שם, פ"ו הי"ט)
יד. המגרש את אשתו ונתקדשה לאחר, אף על פי שלא בעלה, נאסרה על הראשון, ואם החזירה הראשון ובעלה, לוקה, וכופין אותו להוציא, שנאמר לא יוכל בעלה הראשון וגו'. (גירושין, פי"א הי"ב)
טו. לפיכך כל אשה שנאסרה על בעלה על ידי קינוי וסתירה, אם בעל אותה מכין אותו מכת מרדות, ואם עבר והחזירה אחר שגירשה, יוציא בגט. (שם פי"א הי"ד)
טז. המחזיר גרושתו משנשאת, הולד כשר שהרי אינה ערוה. (איסורי ביאה, פט"ו ה"ב)
יז. כיצד, כהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה או על הזונה, וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה, הרי אלו נתחללו לעולם, ואם הוליד ממנה בן, בין זה שחללה בין כהן אחר, הולד חלל. (שם, פי"ט ה"ג)
יח. זינת עם אחר כשהיא גרושה, הרי זו מותרת לחזור לבעלה, שנאמר 'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר', הוייתה לאיש אחר שהיא הקדושין, היא שאוסרת אותה על בעלה לחזור לו. (גירושין פי"א הי"ג)
יט. הבת שילדה אחר שתים עשרה שנה, אף על פי שלא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון, הרי זו גדולה, בנים הרי הם כסימנין. (אישות, פ"ב ה"ט)
כ. ראובן שמת, והניח שתי נשים, האחת ערוה על שמעון, ושתיהן ראויות ללוי, אין לשמעון זיקה על בית זה, והרי שתיהן תחת זיקת לוי. יבם לוי האחת מהן, שהיא צרת ערוה של שמעון, והיתה לו אשה אחרת, ומת לוי, ונפלו שתיהן לפני שמעון, שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום משמעון, האחת מפני שהיתה צרת ערוה, והשניה מפני שהיא צרתה, וכן הדין בצרת צרתה עד סוף העולם, שכל אשה שאין לו עליה זיקה, באיסור אשת אח עומדת לעולם. (יבום, פ"ו הט"ו)
כא. שתי יבמות הבאות מבית אחד שהאחת מהן ערוה על היבם… אם גירש אחיו את הערוה, או מיאנה בו קודם שימות, או שמתה בחיי בעלה, ואחר כך מת אחיו, הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתיבמת, ואין אומרין הואיל ונעשית צרה לערוה שעה אחת תאסר לעולם, שאין הצרה אסורה עד שתהיה צרת ערוה בשעת נפילה ליבום. (שם, פ"ו הכ"א)
כב. היתה זו שהיא ערוה על היבם… קטנה הראויה למאן, ולא מיאנה באחיו בחייו, אף על פי שמיאנה ביבם, צרתה חולצת ולא מתיבמת. (שם, פ"ו הכ"ב)

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?