פרשת מבוארת – לך לך
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית פרק יב, א)
שאלות: א. מהו כפל הלשון 'לך לך'. ב. הרי בסיום הפרשה הקודמת נאמר 'וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם', הרי שכבר יצא אברהם מאור כשדים שהיתה ארץ מולדתו, ואיך אמר לו עתה ה' שוב שילך מארץ מולדתו. ג. מדוע נאמר 'מארצך, וממולדתך, ומבית אביך', והרי כל אלו היו באותו מקום, וכשיאמר לו ללכת ממקומו בהכרח יצא מארצו, ממולדתו ומבית אביו.
תשובה: אמנם תרח יצא עם כל משפחתו ללכת לארץ כנען, אך בדרכו התיישב בחרן והתעכב שם זמן רב, ואברהם בנו התעכב עמו שם, וכיון שהיה אברהם מוכן לשלימות גדולה בעבודת ה' ומדרגות הנבואה, היו לו שם שלשה מעכבים: א. הארץ שישב בה, שהיתה מלאה מכשפים ומעוננים הכופרים בה'. ב. כיון שכל אוהביו ראו מה אירע לו באור כשדים, שרצה נמרוד לשורפו מחמת שהיה קורא בשם ה', מנעוהו שלא ימשיך לעשות כן כדי שלא יבוא שוב לידי סכנה. ג. כיון שתרח אביו ונחור אחיו היו עובדים עבודה זרה, ולא היה אברהם יכול להוכיחם תמיד ולגעור בהם, היתה חברתם מזיקה לו מאד ומונעת ממנו את הדבקות בה'. ועל כך אמר לו ה' 'לך לך', כלומר, אמנם כבר הלכת הליכה אחת עם משפחתך מאור כשדים עד חרן, אך אין די בהליכה זו, אלא צריך אתה ללכת הליכה נוספת המיוחדת רק לך, והליכה זו תהא 'מארצך', כי גם אור כשדים וגם חרן היו מעבר לנהר, ונחשבים כארץ אחת. 'וממולדתך', שתעזוב את המקום שנולדת בו הגם שזהו המקום המתאים לך מצד מזג גופך ואוהביך הנמצאים שם. 'ומבית אביך', הגם שיקשה בעיניך לעזוב את אביך בזקנותו, אף על פי כן תתגבר על כל המניעות הללו ותלך אל הארץ אשר אראך. (שאלות א-ב).
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית פרק יב, א)
שאלה: כיון שמתחילה הלך תרח עם אברהם כדי להגיע אל ארץ כנען [אלא שהתעכבו בדרך בחרן], אם כן ודאי לא היה הדבר קשה בעיני אברהם ללכת לשם, ואם כן מדוע לא אמר לו ה' מיד שילך אל ארץ כנען.
תשובה: כיון שחלק מענין הליכת אברהם מארצו היה כדי להיפרד ממשפחתו, אם היה אומר לו שילך אל ארץ כנען היו גם הם באים איתו, כפי שחשבו מתחילה ללכת לשם, ולכן העלים ממנו ה' את המקום שאליו הוא הולך, אלא אמר לו רק 'אל הארץ אשר אראך'. (שאלה ג).
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ" (בראשית פרק יב, יח-יט)
שאלות: א. בדברי פרעה יש שתי תרעומות הנראות כסותרות זו את זו, 'למה לא הגדת לי כי אשתך היא', ומשמע שאברהם לא אמר לו כלום, 'למה אמרת אחותי היא', שמשמע שאמר אברהם שהיא אחותו. ב. מדוע בתחילה אמר פרעה למה לא הגדת 'לי', ובסוף אמר 'למה אמרת', ללא תיבת 'לי'. ג. מדוע לא השיב לו אברהם כפי שהשיב לאבימלך 'כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי'.
תשובה: טענת פרעה לאברהם היתה שגם אם היה לו מקום
לחשוש שיהרגוהו אנשי הארץ על דבר אשתו, הרי אין לחשוד את המלך עצמו ברצח שלא כדין, ובודאי לא היה לוקח את שרה אם היה יודע שהיא נשואה, לכן היה לך לומר 'לי', כלומר בסתר ביני לבינך, היה לך לומר לי שהיא אשתך, ולא הייתי נוטלה. ואם תאמר שהיה מוטל עלי לשאול אותך אם היא אשתך, אין הדבר כן, כיון שאתה הקדמת מעצמך לומר שהיא אחותך, ולא היה לי לחשוש לדבר.
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (בראשית פרק טז, ב)
שאלות: א. מלשון שרה 'הנה נא עצרני ה' מלדת' נשמע שהיה זה דבר בלתי טבעי שלא תלד, בהשגחה פרטית, ומנין לה שלא היתה עקרה בטבעה שאינה ראויה ללדת. ב. מדוע חשבה שרה שעל ידי שתכניס את צרתה לביתה תיבנה גם היא ממנה, ומה הזכות שתהיה לה מכך.
תשובה: כיון שידעה שרה שה' הבטיח לאברהם שיהיו לו בנים, נכספה ורצתה שיתקיים הדבר על ידה, ולכן נאמר 'וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ', כלומר, עיקר צערה היה על כך שלא ילדה לאברהם את אותו בן שהיה מעותד להיולד לו. וכיון שבכל הנבואות שהבטיח ה' בן לאברהם לא הוזכרה שרה, וראתה שכבר עברו עשר שנים לישיבתם בארץ ישראל ועדיין לא ילדה, החליטה שכנראה המניעה היא בגללה, ואין רצונו שיהיה אותו בן ממנה, ושיערה בדעתה שכנראה יצטרך אברהם לישא אשה אחרת, ולא רצתה שתהיה זו אשה זרה שתשתרר ותתגאה עליה, אלא רצתה שישא אברהם את הגר שפחתה, והיא תגדל את הבן שיוולד לה, ועל ידי זה ייחשב קצת כאילו הוא בנה.
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית פרק יז, טו)
שאלה: מהו ביאור הלשון 'כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ', שמשמע מכך שכבר השתנה שמה קודם לכן, והרי רק מכאן ולהבא שינה ה' את שמה לשרה, והיה ראוי לומר כפי שנאמר אצל אברהם, בלשון עתיד, 'והיה שמך אברהם'.
תשובות: א. לאחר ששינה ה' את שם אברהם והוסיף לו את האות ה"א, לומר שיהא אב להמון גוים, הוסיף ואמר לו ה' שכיון ששרי היא אשתו, ראוי שתהיה שותפה לכל הטובה המיועדת לו, כי האשה מתעלה בעליית בעלה, ולכן כשם שהשתנה שמך לטובה ולגדולה, כך אשתך 'שרה שמה', כי מאליה היא מתעלה למעלתך. ושם 'שרי' הוא כלשון יחיד, וכאילו היא גברת ונכבדת לבעלה בלבד, ואילו שם 'שרה' הוא בלשון רבים, שיש לה שררה וכבוד על המון גוים רבים, כי היא נכללת ביעוד שיעד ה' לאברהם, שיהיה אב לאומות רבות. ב. אברהם אבינו, כדי להגיע לשלימותו היה צריך למצוות ברית מילה, ולכן אמר לו ה' בלשון עתיד, שלאחר שיעשה זאת יהיה שמו אברהם. אבל שרה לא היתה חסרה דבר, אלא שלא שינה ה' את שמה לגדולה עד ששינה את שמו של אברהם, אך מיד לאחר ששינה את שמו של אברהם כבר 'שָׂרָה שְׁמָהּ', כי היתה ראויה לכך מכבר.
