ה' זְכָרָנוּ, יְבָרֵךְ. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה', הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַה', עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנוּן ה' וְצַדִיק, וֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים ה', דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.
מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית ה', בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם, הַלְלוּיָהּ.
֍ ֍ ֍
ה' אשר זְכָרָנוּ בגלות מצרים, הוא שגם עתה יְבָרֵךְ אותנו, ומי הם המבורכים, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, שזהו כל עם ישראל הנמצא בגלות, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, שהם הלויים והכהנים המקודשים לה', יְבָרֵךְ את יִרְאֵי ה', שהם הצדיקים שבכל דור ודור, יברך גם את הַקְּטַנִּים, הגם שאין להם זכויות עצמיות מצד עצמם, כיון שהם מצטרפים יחד עִם הַגְּדֹלִים. ואף על פי שישראל מתמעטים והולכים בזמן הגלות, אין לכם לדאוג, כי יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם, עד שתהיו לעם רב ועצום. והנה אומות העולם מבקשים את קבלת השפע דרך השרים הממונים עליהם, אבל אתם אינכם כן, אלא בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' – מקבלים אתם את השפע ישירות מיד ה', שהוא העֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ואל תדמו בנפשכם כי מאחר ומערכת הטבע והמזלות מתנגדת לישראל, הרי מחמת כן מתעכבת הגאולה השלימה, אין הדבר כן, שהרי הַשָּׁמַיִם, ובכללם הכוכבים והמזלות וכל שרי מעלה, שָׁמַיִם לַה', ובידו לשדד את כל המערכות כרצונו, ויכול הוא לבטל את כל הסיבות הטבעיות ולגאול את ישראל, ואם תחששו מהגויים המושלים בארץ, והם ימנעו מכם את היציאה לחירות, אף דבר זה אינו נכון, שהרי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם – ה' הוא הנותן את הארץ לבני אדם, ויתננה למי שירצה, והרי לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ – הגויים, הנחשבים כמתים אפילו בחייהם, אינם מהללים את ה' על כך שנתן להם את הארץ, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה – כל הגויים היורדים אל הקבר, ואין נפשם מתקיימת לנצח. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, כי אנו מכירים את גודל נפלאותיו, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם – אפילו אם נצטרך להמתין זמן רב עד שתהיה הגאולה השלמה, הַלְלוּיָהּ.
לפי שצפה המשורר ברוח הקודש שבאורך הגלות יאמרו הגויים לישראל שאין תפילותיהם נשמעות, ולכן אינם נגאלים, אמר, אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי, כלומר, אוהב אני את תפילתי ותחנוני לפני ה', כי מאמין אני שישמע ה' את קולי, והראיה לכך, כִּי בהיותי בגלות מצרים הִטָּה ה' אָזְנוֹ לִי וגאלני, ולכן גם עתה לא אחדל מלהתפלל ולקרוא לה', וּבְיָמַי אֶקְרָא – אפילו אם כל ימי אעמוד ואקרא לו בתפילתי. כי הנה בגלות הזו אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת, על ידי כמה גזירות שנהרגו בהם רבים מישראל, וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, ואף על פי שצָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא, לא אמנע מלהתפלל לה', וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי מגלות זו, כי חַנּוּן ה', וְצַדִּיק – ועל אף שצודק הוא בדינו, מכל מקום וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם, וינהג עמנו לפנים משורת הדין, כי שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה', דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ – יושיענו ה' מדלותינו. ועתה אומר המשורר כלפי ישראל, שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי – כאשר נשוב אנו בתשובה לפני ה', נתקרב לגאולה השלימה, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי – כמו שבגלות מצרים גאל אותנו ה', כִּי חִלַּצְתָּ במצרים את נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי, והביא אותנו ה' לארץ ישראל, ולכן גם עתה נבטח בה', שעוד אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים – בארץ ישראל, שלשם נתקבץ בעת הגאולה העתידה, ושם יחיו המתים לעתיד לבא. ואומר המשורר בשם האומה כולה, הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד – מאמין אני באמונה קיימת שאנו עתידים להגאל לעתיד לבוא, ואז נדבר על הזמן של הגלות שבו עינו אותנו הגויים, אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי – ועל אף הצרות והחפזון הטורדים אותנו בגלותנו, אנו אומרים תמיד שכָּל הָאָדָם כֹּזֵב – כל בני האדם המאמינים באמונות שונות, כולם כוזבים, כי רק אמונת ישראל היא האמיתית.
כיון שמזכיר המשורר את הגאולה העתידה לבוא, אומר, מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי – מה הגמול שאשיב לה' על כל הטובה שיעשה עימנו, כאשר יגאל אותנו בגאולה השלימה, שהרי כל הטובות הם מצד החסד ואינם מגיעים לנו בדין, כי עד עתה אנו מברכים את ה' על ישועה אחת, והיא גאולת מצרים, אבל לעתיד לבוא כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא – אשא כוס על ישועות רבות, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, לפרסם טובותיו וחסדיו עמנו. ואז נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם, לא בבית סגור כסדר ליל הפסח, אלא נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ – בפני כל העם, בבית המקדש. וגם מי שימות בהיותו בגלות לא יפסיד מכך, כיון שיָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו – החסידים המתים בגלות יקנו בכך יקר וגדולה וחשיבות לפני ה', ויהיו נפשותם צרורות בצרור החיים את ה'. אחרי שאמר את דבריו בתורת אמונה ובטחון בה' שכך יהיה, פונה המשורר להתפלל לפני ה', אָנָּה ה', כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, ולא כעבד הנקנה מאחר, אלא אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, הנולד מתחילתו לעבדות, והרי כבר פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי – פתחת את קשרי מאסרי במצרים, לכן יהי רצון שתעשה כן גם עכשיו לשחררני ממאסר הגלות הזו. וכשם שבגאולת מצרים הקריבו ישראל קרבן פסח ואמרו שירה, כך גם כשנצא מהגלות הזו, לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, וכשם שהם עשו את הקרבן והשירה במעמד קהל רב, גם אני נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ, ויהיה בקרבן ושירה אלו יתרון על מה שעשו ישראל במצרים, כי הם עשו זאת בחוץ לארץ, ואילו בגאולה זו נביא את הקרבנות ונשיר את השירה בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' – בבית המקדש, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם, הַלְלוּיָהּ:
