שיעור 1, ספר שופטים, פרק א, א-ז

א וַֽיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּֽה֖' לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַֽעֲלֶה־לָּ֧נוּ אֶל־הַֽכְּנַעֲנִ֛י בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃ ב וַיֹּ֥אמֶר ה֖' יְהוּדָ֣ה יַֽעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ׃ ג וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגֹֽרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָֽלַכְתִּ֧י גַם־אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגֽוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃ ד וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן ה֛' אֶת־הַכְּנַֽעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃ ה וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִ֥י בֶ֨זֶק֙ בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת־הַפְּרִזִּֽי׃ ו וַיָּ֨נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַֽחֲרָ֑יו וַיֹּֽאחֲז֣וּ אוֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת־בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו׃ ז וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים ׀ מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥מָת שָֽׁם׃

֍           ֍            ֍

(א) כל זמן שהיה יהושע בן נון חי, סידר הוא את כל עניני המלחמה והכיבוש על פי ה', ולא הוצרכו לשאול באורים ותומים, וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, ונשארו עדיין בחלקו של כל שבט גויים שעדיין לא נכבשו, וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ, כי עד עתה נלחמו כולם יחד, ומעתה, לאחר שחילק יהושע את הארץ לשבטים, וחילק גם את אותם מקומות שעדיין לא כבשום, הוצרך כל שבט לכבוש בעצמו את חלקו, ופחדו שאם השבט הראשון לא יצליח במלחמתו יחשבו הגויים שלאחר מיתת יהושע בן נון התבטלה גבורתם של ישראל, ולכן שאלו באורים ותומים מי מהשבטים יעלה ראשון להלחם.

(ב) וַיֹּאמֶר ה', שבט יְהוּדָה יַעֲלֶה תחילה, מחמת חשיבותו, ומפני שהוא נטל חלקו ראשון כבר בימי יהושע בן נון, הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.

(ג) כיון שחלקם של שבט שמעון היה מעורב בתוך נחלת יהודה, וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו, עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי לכבוש את חלקי, וְנִלָּחֲמָה יחד בַּכְּנַעֲנִי, וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן.

(ד) וַיַּעַל יְהוּדָה למלחמה על הכנענים היושבים בחלקו, וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם, וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק – סביב לבזק, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ.

(ה) אחרי שנצחו את הלוחמים שמחוץ לעיר בזק נכנסו יהודה ושמעון אל העיר עצמה, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק, כיון שנשאר בתוך העיר להלחם בהם [ולא יצא החוצה, כיון שחשש שיעשו לו כפי שעשו למלך העי, ששרפו את עירו לאחר שיצא ממנה למלחמה], וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ בתוך העיר, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי שהיו בתוך העיר.

(ו) לאחר שראה שכבר נכבשה העיר, וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק מעירו, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו, כי כך נתן ה' בדעתם לעשות לו, הגם שלא עשו כן לשום מלך ממלכי הכנעני, וזהו גם שלא כפי הראוי לישראל, שהרי הותר להם להרוג את האומות שבארץ ישראל בסייף, אך לא לצערם בדרך זו, אלא ששילם לו ה' מידה כנגד מידה, וכפי שיבואר.

(ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק, שִׁבְעִים מְלָכִים, בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים, הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לאחרים כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים, וַיְבִיאֻהוּ עמם ליְרוּשָׁלִַם בבואם להלחם שם, וַיָּמָת שָׁם.