יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 1, ספר תהילים, פרק א, א-ב

א אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּֽעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃ ב כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃

 

֍             ֍              ֍

 

במזמור זה יבואר מה הם התנאים שעל ידם יהיה האדם מאושר, וכיצד יגיע אל שלימות הנפש הראויה, וכן יתאר את מעלותיו של הצדיק המאושר, לעומת חסרונותיו של הרשע, שאחריתו עדי אובד:

(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ – אושר הנפש של האדם מצד שהוא 'איש', ויכול להשיג ענינים רוחניים עליונים [כי האושר וההצלחה מצד הגוף הם דברים משותפים גם לשאר בעלי החיים, והצלחתם בהשגת מזונותיהם וכח גופם היא אף יותר מהצלחת האדם], אושרו יהיה על ידי שישלים את מידותיו ויוציא לפועל את תכונות נפשו, ולכן תחילת השגת האושר תלויה בכך אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, העוברים עבירות בפשיעה מצד זדון ליבם, ועוונותיהם באים על ידי עצה ודעת, ולא בדרך כשלון, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד – ואף בדרכם של החטאים, שנכשלים בחטא מחמת תאוותם [ולכן מכנה את מעשיהם בלשון 'דרך', שעושים כן מחמת ההרגל ותאוות הגוף, ולא מתוך מחשבה ועצה], אינו עומד אפילו לשעה קלה, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, והם יושבי קרנות, שאינם עושים רעה אך גם אינם פועלים טוב, אלא רודפים אחרי ההבל והליצנות ומתבטלים מדברי תורה, לֹא יָשָׁב.

(ב) אמנם, כדי להשיג את האושר האמיתי אין די בהימנעות מלעשות רעה, אלא יש צורך גם בעשיית טוב, אך לא במה שנקרא טוב אצל בני האדם, כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ, שהיא הטוב האמיתי, בה חֶפְצוֹ, ולא מצד שישיג על ידה טובות גשמיות [שאז נחשב הוא כחפץ בטובות הגשמיות, ולא כחפץ בתורה], אלא מצד שכך ציוה ה' וזהו הטוב האמיתי, ולשון 'תּוֹרַת ה" מורה על הלימוד העיוני, השגת דעת ה' ואמיתת דרכיו, ואת סודות התורה הללו אין מלמדים לכל אדם, וגם הלומד זאת אינו יכול להשיג חלק זה עד תכליתו, ולכן די בכך שיהיה 'חפצו' להשיג זאת, ויעמול בחלק זה כפי השגותיו, וּבְתוֹרָתוֹ – ובחלק התורה המעשי, שילמד כיצד לקיים את המצוות בשלימות, שאת זה יכול האדם להשיג כראוי, והוא מכונה 'תורתו' כי זו תורת האדם המלמדת אותו את ההנהגה הראויה לו בכל זמן, בתורה זו יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה, ללמוד על מנת לעשות.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)