א וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ ב אָֽנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָֽזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ׃ ג וְשָֽׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת ׀ ה' אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵֽדְוֹתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם׃ ד לְמַעַן֩ יָקִ֨ים ה֜' אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֮ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֤כֶת לְפָנַי֙ בֶּֽאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(פרק ב) בפרשיות הבאות יובאו דברי צוואתו של דוד המלך לשלמה בנו, כיצד לנהוג בעניני עבודת ה' ובענין המלוכה, וכן הוראות פרטיות לגבי אנשים מסוימים, שציוה עליו כיצד לנהוג עמהם, בהתאם למעשיהם. וכן יסופר בפרשות אלו כיצד קיים שלמה המלך ציוויים אלו.
(א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר.
(ב) אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וכיון שהיה שלמה באותו זמן בן שתים עשרה שנה בלבד, ועד אותו זמן היה דוד עומד לימינו בהנהגת העם ובלימוד התורה ועבודת ה', ולכן עתה לפני מותו הוצרך דוד להדריכו, ואמר לו ביחס להנהגת העם, וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ, כלומר, תנהג כראוי למלך המושל על מלכות גדולה, שלא יירא מפני כל.
(ג) אמנם ביחס לעבודת ה' עליך לנהוג בהיפך, שלא יסמוך על חכמתו, אלא ינהג בכל דבר כרצון ה', וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו בעניני המידות, שיהא רחום וחנון וארך אפים, לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו, במצוות שהן כ'חוק', שלא התגלו לנו טעמיהם, מִצְוֹתָיו, שטעמם ידוע לנו, וּמִשְׁפָּטָיו, שאלו הם מצוות שבין אדם לחבירו, וְעֵדְוֹתָיו, שהם מצוות המעידות על בריאת העולם ויציאת מצרים, כמו השבתות והמועדים, והכל תעשה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, ללא תוספת וללא גרעון, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם, כלומר, גם אם תפנה אל דבר שמצד עצמו אינו ראוי להביא לך תועלת, מכל מקום על ידי חכמתך תצליח להוציא ממנו את התועלת הנצרכת.
(ד) ועל ידי שתשמור את מצוות ה', מלבד עצם המצוות שתקיים, תרויח דבר נוסף, לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, לֵאמֹר – אז יאמר ה' את ההבטחה הזו, שלֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, והגם שאין ראוי לקיים את המצוות כדי לקבל תועלת גשמית, הרי כאן דבר זה בעצמו הוא רצון ה', שבניו של דוד המלך ימשיכו את מלכותו, ונמצא שגם הרצון להמשיך את המלכות על ידי שלמה, נחשב כרצון לקיים את דבר ה'.
