א בִּשְׁנַ֨ת בֹּ֤א תַרְתָּן֙ אַשְׁדּ֔וֹדָה בִּשְׁלֹ֣חַ אֹת֔וֹ סַֽרְג֖וֹן מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיִּלָּ֥חֶם בְּאַשְׁדּ֖וֹד וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃ ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא דִּבֶּ֣ר ה֮' בְּיַ֣ד יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמוֹץ֮ לֵאמֹר֒ לֵ֗ךְ וּפִתַּחְתָּ֤ הַשַּׂק֙ מֵעַ֣ל מָתְנֶ֔יךָ וְנַֽעַלְךָ֥ תַֽחֲלֹ֖ץ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וַיַּ֣עַשׂ כֵּ֔ן הָלֹ֖ךְ עָר֥וֹם וְיָחֵֽף׃ ג וַיֹּ֣אמֶר ה֔' כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַֽׁעְיָ֖הוּ עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף שָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ א֣וֹת וּמוֹפֵ֔ת עַל־מִצְרַ֖יִם וְעַל־כּֽוּשׁ׃ ד כֵּ֣ן יִנְהַ֣ג מֶֽלֶךְ־אַ֠שּׁוּר אֶת־שְׁבִ֨י מִצְרַ֜יִם וְאֶת־גָּל֥וּת כּ֛וּשׁ נְעָרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף וַֽחֲשׂוּפַ֥י שֵׁ֖ת עֶרְוַ֥ת מִצְרָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(א) נבואה זו נאמרה שלש שנים לפני שנהרגו סנחריב וצבאו על ידי מלאך ה' בשערי ירושלים, בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה, שהיתה בשליטת הפלשתים, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן [-סנחריב] מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלָּחֶם תרתן בְּאַשְׁדּוֹד, וַיִּלְכְּדָהּ.
(ב) בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר, לֵךְ וּפִתַּחְתָּ [הָסֵר] הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ, כי מיום שגלו עשרת השבטים היה ישעיהו הנביא לובש שק על גופו, וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ. וַיַּעַשׂ כֵּן ישעיהו, הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף, ועשה כן יום אחד, או שעה אחת בביתו.
(ג) וַיֹּאמֶר ה', כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף, כך לאחר שָׁלֹשׁ שָׁנִים יהיה הדבר אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ [אין הכוונה שיהיה בזה אות או מופת של דבר היוצא מדרך הטבע, אלא שכל נבואה שנאמרת בדיבור בלבד יכולה להתבטל, ואילו נבואה שהצטרף אליה מעשה, אינה בטלה. וככל שיהיה המעשה יותר זר ומופלא בעיני העם, כך מראה הדבר על חוזק הנבואה. ולכן כאן הליכתו של ישעיהו בדרך זו היתה לאות ומופת על חיזוק הנבואה שהתנבא על מצרים וכוש].
(ד) ומבאר את הנבואה שעליה ניתנו האות והמופת, כי כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם – אותם בני אדם שישבה מארץ מצרים [אך לא שבה את כולם ולא הגלה את כולם מארצם], וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ [שהגלה את כל העם מארצם], נְעָרִים וּזְקֵנִים, עָרוֹם וְיָחֵף, וַחֲשׂוּפַי שֵׁת [-מגולים מאחוריהם] עֶרְוַת מִצְרָיִם.
