שיעור 11, ספר נחמיה, פרק ג, לג-לח

לג וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁ֧ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֗ט כִּֽי־אֲנַ֤חְנוּ בוֹנִים֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּ֣חַר ל֔וֹ וַיִּכְעַ֖ס הַרְבֵּ֑ה וַיַּלְעֵ֖ג עַל־הַיְּהוּדִֽים׃ לד וַיֹּ֣אמֶר ׀ לִפְנֵ֣י אֶחָ֗יו וְחֵיל֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מָ֛ה הַיְּהוּדִ֥ים הָאֲמֵֽלָלִ֖ים עֹשִׂ֑ים הֲיַֽעַזְב֨וּ לָהֶ֤ם הֲיִזְבָּ֨חוּ֙ הַיְכַלּ֣וּ בַיּ֔וֹם הַיְחַיּ֧וּ אֶת־הָֽאֲבָנִ֛ים מֵֽעֲרֵמ֥וֹת הֶֽעָפָ֖ר וְהֵ֥מָּה שְׂרוּפֽוֹת׃ לה וְטֽוֹבִיָּ֥ה הָֽעַמֹּנִ֖י אֶצְל֑וֹ וַיֹּ֗אמֶר גַּ֚ם אֲשֶׁר־הֵ֣ם בּוֹנִ֔ים אִם־יַֽעֲלֶ֣ה שׁוּעָ֔ל וּפָרַ֖ץ חוֹמַ֥ת אַבְנֵיהֶֽם׃ לו שְׁמַ֤ע אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ כִּֽי־הָיִ֣ינוּ בוּזָ֔ה וְהָשֵׁ֥ב חֶרְפָּתָ֖ם אֶל־רֹאשָׁ֑ם וּתְנֵ֥ם לְבִזָּ֖ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁבְיָֽה׃ לז וְאַל־תְּכַס֙ עַל־עֲוֹנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תִּמָּחֶ֑ה כִּ֥י הִכְעִ֖יסוּ לְנֶ֥גֶד הַבּוֹנִֽים׃ לח וַנִּבְנֶה֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וַתִּקָּשֵׁ֥ר כָּל־הַֽחוֹמָ֖ה עַד־חֶצְיָ֑הּ וַיְהִ֧י לֵ֦ב לָעָ֖ם לַֽעֲשֽׂוֹת׃

֍           ֍            ֍

(לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה, וַיִּחַר לוֹ – כעס על כך בליבו, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה כלפי חוץ, וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים.

(לד) וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר, מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים, הֲיַעַזְבוּ לָהֶם – וכי יצליחו לחזק את חומות ירושלים, הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם – וכי יזבחו קרבנות שבזכותם ייעשה להם נס לכלות את מלאכת בניית החומה ביום אחד, הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים – או שייעשה להם נס 'להחיות' את האבנים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר, וְהֵמָּה [-האבנים הללו] שְׂרוּפוֹת, ובדרך מליצה אמר על האבנים לשון מיתה וחיים.

(לה) וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי היה אֶצְלוֹ, וַיֹּאמֶר, גַּם אֲשֶׁר הֵם כבר בּוֹנִים, לא יהיה בנין חזק, כי אִם יַעֲלֶה אפילו שׁוּעָל, וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם.

(לו) שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ, כִּי הָיִינוּ בוּזָה – מבוזים בעיני הגויים, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם, כעונש על מה שביזו אותנו, וּתְנֵם בעצמם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה.

(לז) וְאַל תְּכַס עַל עֲו‍ֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, על כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים, להפריעם ממלאכתם.

(לח) אמנם לא רפו ידיהם של היהודים מחמת דבריהם, וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה, וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ [כי עד עתה היו בה פרצות רבות, וכשחיזקו את כל המקומות הפרוצים, התחברה והתקשרה החומה כולה להיות אחת], וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת, ולא נפל מורך בלבבם, ולא התעצלו בבניית החומה, ובפרט לאחר שכבר ראו את בנייתה שהגיעה עד חצי הגובה, התלהט ליבם וחפצו לגמור את בניינה.