שיעור 13, ספר דניאל, פרק ב, כ-כא

כ עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶֽהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָֽלְמָ֖א וְעַ֣ד עָֽלְמָ֑א דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבֽוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא׃ כא וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּֽנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָֽדְעֵ֥י בִינָֽה׃

֍           ֍            ֍

(כ) עָנֵה [-עָנָה] דָנִיֵּאל וְאָמַר בברכתו לה', לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ – יהא שם ה' מבורך, מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא – מן העולם ועד העולם, כלומר, מזמן שקיים העולם הזה, ועד שיהיה רצונו להחליף את העולם הזה בעולם הבא, דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא – שהחכמה והגבורה הם שלו, ואין הם תארים נוספים המתלוים אליו, אלא ה' הוא עצם החכמה והגבורה, וכל הכח והחכמה הקיימים במציאות הם שפע הנאצל מכוחו.

(כא) וכנגד מה שאמר ששם ה' מבורך מעולם ועד עולם, מבאר את דבריו ואומר, וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא – וה' הוא המשנה את העיתים והזמנים, כיון שהוא מושל בהם כחפצו, וכנגד מה שאמר שהגבורה שלו היא, אומר, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין – ה' הוא המסיר מלכים ממלכותם, ומקים מלכים כרצונו, כי הכח והיכולת הם מאיתו, וכנגד מה שאמר שהחכמה שלו, אומר, יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין – ה' נותן את החכמה האלוקית למי שהכין עצמו ויש לו חכמה טבעית, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה – ומדע ליודעי בינה, כלומר, מי שהתעלה מדרגת 'חכמה' לדרגת 'בינה', שהיא גדולה יותר, להבין דבר מתוך דבר, יתן לו ה' דרגת 'דעת', שהיא השגת החכמה בידיעה ברורה, כדבר המושג בחושים או במושכלות הפשוטים והראשוניים.