יא עֲצַ֣ת יְ֭הוָה לְעוֹלָ֣ם תַּֽעֲמֹ֑ד מַחְשְׁב֥וֹת לִ֝בּ֗וֹ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ יב אַשְׁרֵ֣י הַ֭גּוֹי אֲשֶׁר־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו הָעָ֓ם ׀ בָּחַ֖ר לְנַֽחֲלָ֣ה לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יא) אמנם לעומת זאת, עֲצַת יְיָ, שזו התכלית הרצויה לפניו, לְעוֹלָם תַּעֲמֹד, ולא יוכלו בני האדם לשנות זאת. מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, שהם האמצעים שאותם העמיד ה' כדי להגיע אל התכלית הנרצית לו, יהיו לְדֹר וָדֹר – בכל דור לפי עניינו, באופן שעל ידי כלליות הדברים שיהיו בכל הדורות, תתקיים לבסוף עצת ה' [וכמו ענין התיקון השלם שיהיה בדור האחרון, ש'עצת ה" היא התיקון הכולל שיהיה באחרית הימים, ודבר זה יעמוד לעולם ולא יהיה בו שינוי כלל, אך 'מחשבות ליבו', שהם האמצעים שעל ידם יגיע התיקון הזה, ישתנו מדור לדור, כי יש דור שתהיה בו גלות ויש דור שתהיה בו גאולה, אך על ידי כלליות הדברים של כל הדורות, תתקיים לבסוף עצת ה'].
(יב) אַשְׁרֵי הַגּוֹי – מאושר הוא כל עם ועם, ואפילו מבין אומות העולם, אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו – שהוא מאמין בה' ועובד אותו, כי אז יש על אותו עם השגחה פרטית לטובה, אך מאושר ביותר הוא הָעָם המיוחד, שלא רק העם בחר לעבוד את ה', אלא גם ה' בָּחַר בו להיות לְנַחֲלָה לוֹ, והוא עם ישראל, שה' בחר בהם שיהיו לו לעם סגולה, ויופיע עליהם תמיד בהשגחה פרטית פלאית.
