יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 137, ספר משלי, פרק יג, ז-ח

ז יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃ ח כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עָשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹֽא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ז) יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל – מי שנראה לעין הגשמית כמתעשר על ידי שאוסף ממון רב לעצמו, הרי באמת אחרי הבחינה השכלית נראה שאין לו כל, כי אין שייכות וחיבור אמיתי בין האדם לבין קנייניו, שהרי לאחר מותו לא ישאר לו דבר מכל נכסיו וממונו, ולפעמים אפילו בחייו יאבד כל עושרו בענין רע. אבל המִתְרוֹשֵׁשׁ, שמפזר את ממונו לצרכי צדקה וחסד, וְהוֹן רָב – הרי לפי האמת יש לו הון רב השמור לו לנצח בעולם הנשמות, ששם הם החיים האמיתיים ושם העשירות היא עשירות אמיתית השמורה לו ומועילה לו, ובמעשי צדקתו קנה לו שלימות הנפש.

(ח) וממשיך ואומר, כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ – העשירות האמיתית של האיש היא בכך שיתן כופר נפשו לעניים לצרכי צדקה וחסד, להועיל לנפשו בעולם האמיתי, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה – ועל ידי שיבין זאת האדם, לא יגער לעולם בעני ורש הבא לבקש ממנו צדקה, אלא יתן לו בשמחה רבה, כי יודע הוא שבכך הוא מועיל לנפש עצמו וקונה לה שלימות נצחית.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)