טז עֵינֵ֣י יְ֭הוָה אֶל־צַדִּיקִ֑ים וְ֝אָזְנָ֗יו אֶל־שַׁוְעָתָֽם׃ יז פְּנֵ֣י יְ֭הוָה בְּעֹ֣שֵׂי רָ֑ע לְהַכְרִ֖ית מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃ יח צָֽ֭עֲקוּ וַֽיהוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכָּל־צָֽ֝רוֹתָ֗ם הִצִּילָֽם׃ יט קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב וְֽאֶת־דַּכְּאֵי־ר֥וּחַ יוֹשִֽׁיעַ׃
֍ ֍ ֍
(טז) עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים, להשגיח עליהם שלא יחסר להם שום דבר, וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם – ואף על פי כן מקשיב הוא לבקשתם, כי לפעמים יבקשו שיסור מהם דבר שנראה להם רעה, והגם שגלוי וידוע לה' שאין זו רעה עבורם כלל, והם טועים בדבר, מכל מקום ישמע ה' לתפילתם ויסיר מהם את הדבר הנדמה להם כרעה.
(יז) פְּנֵי יְיָ והשגחתו לעונש היא בְּעֹשֵׂי רָע, ועשיית הרע שלהם היא שהם רוצים לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ את זִכְרָם של הצדיקים.
(יח) וכאשר צָעֲקוּ הצדיקים על צרתם, וַייָ שָׁמֵעַ, אינו מצילם רק מצרה מסוימת זו שהתפללו עליה, אלא וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם.
(יט) קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב – לאלו שליבם נשבר מרוב צרותיהם, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ, שרוחם הפנימית מדוכאת מחמת מצוקה פנימית וכדומה, יוֹשִׁיעַ.
