יא יְ֭קוּמוּן עֵדֵ֣י חָמָ֑ס אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָ֝דַ֗עְתִּי יִשְׁאָלֽוּנִי׃ יב יְשַׁלְּמ֣וּנִי רָ֭עָה תַּ֥חַת טוֹבָ֗ה שְׁכ֣וֹל לְנַפְשִֽׁי׃
֍ ֍ ֍
(יא) ומבאר כיצד רצו להרע לו בשלשה דברים אלו, שהם נפשו גופו וממונו, ותחילה מבאר כיצד רצו להרע לו בממון, כי יְקוּמוּן – הקימו עלי עֵדֵי חָמָס להעיד עלי עדויות שקר בעניני ממון, ועשו כן בעורמה, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי – שאלו אותי שאלות בדברים שאיני יכול לדעת את התשובה האמיתית, וכגון שהעידו נגדו שאביו היה חייב ממון לאחר, ועליו לשלם את חוב אביו, וכיון שהוא עצמו לא ידע את האמת, לא היה יכול להכחישם בטענותיו או להביא ראיה נגד דבריהם.
(יב) ועתה מבאר את הרעה שרצו לעשות בעניני גופו, כי יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה, כלומר, בדרך כלל אין אדם מזיק את חבירו בגופו, אלא אם כן הלה הרע לו תחילה, ואילו כאן היה הדבר בהיפך, כי רצו לעשות רעה לגופי, תחת טובה שעשיתי להם קודם לכן. והרעה שרצו לעשות לנפשי הרוחנית היא שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי – רצו שתהיה נפשי שַׁכּוּלָהּ מלהסתפח בנחלת ה', כי מחמת רדיפותיהם הוצרך לברוח אל מחוץ לארץ ישראל.
