מא וַיֻּגַּ֖ד לִשְׁלֹמֹ֑ה כִּֽי־הָלַ֨ךְ שִׁמְעִ֧י מִירֽוּשָׁלִַ֛ם גַּ֖ת וַיָּשֹֽׁב׃ מב וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ וַיִּקְרָ֣א לְשִׁמְעִ֗י וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲל֧וֹא הִשְׁבַּעְתִּ֣יךָ בַֽה֗' וָֽאָעִ֤ד בְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בְּי֣וֹם צֵֽאתְךָ֗ וְהָֽלַכְתָּ֙ אָ֣נֶה וָאָ֔נָה יָדֹ֥עַ תֵּדַ֖ע כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַתֹּ֧אמֶר אֵלַ֛י ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר שָׁמָֽעְתִּי׃ מג וּמַדּ֕וּעַ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֖ת שְׁבֻעַ֣ת ה֑' וְאֶת־הַמִּצְוָ֖ה אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי עָלֶֽיךָ׃ מד וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־שִׁמְעִ֗י אַתָּ֤ה יָדַ֨עְתָּ֙ אֵ֣ת כָּל־הָֽרָעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָדַע֙ לְבָ֣בְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ לְדָוִ֣ד אָבִ֑י וְהֵשִׁ֧יב ה֛' אֶת־רָעָֽתְךָ֖ בְּרֹאשֶֽׁךָ׃ מה וְהַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בָּר֑וּךְ וְכִסֵּ֣א דָוִ֗ד יִֽהְיֶ֥ה נָכ֛וֹן לִפְנֵ֥י ה֖' עַד־עוֹלָֽם׃ מו וַיְצַ֣ו הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֨הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיֵּצֵ֕א וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיָּמֹ֑ת וְהַמַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה בְּיַד־שְׁלֹמֹֽה׃
֍ ֍ ֍
(מא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם אל גַּת, וַיָּשֹׁב.
(מב) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ, וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַה', ושבועה בשם ה' היא שבועה חמורה, והיה לך לדקדק היטב במעשיך אם אכן הם מותרים, וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה, והיינו אפילו הליכה קלה אל מחוץ לירושלים על מנת לחזור, ואפילו הליכה לצד אחר שאינו נחל קידרון, כמשמעות לשון 'אנה ואנה', יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת, וַתֹּאמֶר אֵלַי, טוֹב הַדָּבָר, שָׁמָעְתִּי, ואם כן קיבלת על עצמך את חומר השבועה לפי כוונתי, והיה לך להזהר בכל פרטיה ודקדוקיה, ולא להקל בדבר.
(מג) וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת ה', וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ.
(מד) עתה ביאר לו שלמה שחטאו עתה הוא העונש על חטאו כלפי דוד אביו, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי, גם אם היית יכול לטעון שהיית שוגג במה שקיללת את דוד כשברח מפני אבשלום, והיית סבור שה' מענישו על חטאו וראוי לקללו, ואם כן אין ראוי להענישך, הרי כעת שה' גרם לך לעבור על השבועה ולהתחייב מיתה לבנו של דוד, הרי זו ראיה שכבר בשעה שקיללתו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ, שהיית מזיד באותה שעה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי, ולכן אתה נענש עתה, וְהֵשִׁיב ה' אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ.
(מה) וכיון שדבר זה נגרם לשמעי מחמת עוונו, לא ייחשב לשלמה חטא מה שגרם לשמעי לעבור על השבועה, וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ, ודבר זה הוא סימן לצדקותו של דוד, ולכן, וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי ה' עַד עוֹלָם, כי ניכר שה' רב את ריבו ומעניש את שמעי על שקללו.
(מו) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיֵּצֵא, וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת, ובזה קיים את צוואת דוד אביו להעניש את שמעי, וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה, כי מתו יואב ואביתר שרצו להמליך את אדוניהו, ומת שמעי שרצה לחתור תחת המלוכה על ידי בני שבטו, שבט בנימין, ועתה נכונה הממלכה ביד שלמה.
