שיעור 18, מסכת מגילה, פרק שלישי

שנינו במשנה, 'בַּשְּׁנִיָּה זָכוֹר'. אִיתְּמַר – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, פּוּרִים [-י"ד באדר] שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, רַב אָמַר, מַקְדִּימִין לקרוא את פרשת 'זכור' בשבת שלפני פורים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, מְאַחֲרִין את קריאת פרשת 'זכור' לשבת שלמחרת פורים. פוסק הרי"ף: וְהִלְכְתָא כְּרַב, שמקדימים לקרוא 'זכור' בשבת שלפני פורים, וַאֲפִילוּ בְּנֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר – אפילו עיירות המוקפות חומה, הנוהגים את יום הפורים בחמשה עשר, שֶׁחָל פּוּרִים שֶׁלָּהֶן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אף הם מַקְדִּימִין וְקוֹרִין בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה.

שנינו במשנה, 'בַּשְּׁלִישִׁית פָּרָה אֲדֻמָּה'. הגמרא מביאה ברייתא בענין סדרי הקריאה וההפטרה בשבתות אלו: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּ'כִי תִשָּׂא', והיינו פרשת שקלים, וּמַפְטִירִין בִּ'יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן'. וְאֵיזֶה הִיא 'שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה', כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילוּ אם חל ראש חדש בְּעֶרֶב שַׁבָּת שאחריה, קוראים בשבת שלפני ראש חדש. בַּשְּׁנִיָּה קוראים בפרשת 'זָכוֹר', וּמַפְטִירִין בספר שמואל (א' פרק טו) בפרשה העוסקת במלחמת שאול בעמלק, שנאמר בה 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם', וְאֵיזֶה הִיא 'שַׁבָּת שְׁנִיָּה', כָּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילוּ אם חל פורים בְּעֶרֶב שַׁבָּת שאחרי שבת זו. בַּשְּׁלִישִׁית קוראים פרשת פָּרָה אֲדֻמָּה, וּמַפְטִירִין בספר יחזקאל, בפרשה שבה נאמר הפסוק 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים' (פרק לו טז-לו). וְאֵיזוֹ הִיא 'שבת שְׁלִישִׁית', כָּל שֶׁסְּמוּכָה לְפוּרִים מֵאַחֲרָיו – שבת שחלה לאחר פורים, מַשְׁכַּחַת לָהּ – ודבר זה יכול להיות כְּשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן בְּאֶמְצַע שַׁבָּת – באמצע השבוע, אֲבָל אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, הַוְיָא – נחשבת כ'שבת שְׁלִישִׁית' אותה שבת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. בָּרְבִיעִית קוראים בפרשת 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' (שמות יב), וּמַפְטִירִין בפרשה שבספר יחזקאל (מה,יח – מו,טו) העוסקת בבית המקדש השלישי, ופותחת בפסוק 'כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ'. וְאֵיזוֹ הִיא 'שַׁבָּת רְבִיעִית', כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ – באותו שבוע, וַאֲפִילוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

שנינו במשנה, 'בַּחֲמִישִׁית חוֹזְרִין לְסִדְרָן'. מבררת הגמרא, לְסֵדֶר מַאי – לאיזה 'סדר' כוונת המשנה שחוזרים, אָמַר רַבִּי אַמִּי, לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת, כלומר, שבכל אותם ארבע שבתות אין קוראים פרשת השבוע כלל, אלא רק את הפרשות המיוחדות לאותן שבתות, ובחמישית חוזרים לקרוא את סדר הפרשות כרגיל. וְרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, חוזרים לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת, שבאותן ארבע שבתות מפטירין בעניני אותן ארבע פרשיות, ובחמישית חוזרים להפטיר מענין פרשת השבוע, אבל גם באותן ארבע שבתות קוראים את פרשת השבוע. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו שההלכה כְּרַבִּי יִרְמְיָה.

שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"ה), רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִׁי אָמַר, אֵין מַפְסִיקִין בֵּין פּוּרִים לְקריאת פרשת פָרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֵין מַפְסִיקִין בֵּין קריאת פרשת פָּרָה, שהיא הפרשה השלישית בסדר זה, לְבין קריאת פרשת הַחֹדֶשׁ, שהיא הרביעית. וְסִימַן כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ, הדין האמור לגבי שתיית ארבע כוסות בליל פסח, בֵּין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ, אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה, אבל בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי לֹא יִשְׁתֶּה, וכך מפסיקין בין פרשה ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית אבל לא בין שלישית לרביעית. וּבְדִין הוּא – מצד הדין היה ראוי שֶׁיַּקְדִּים קריאת פרשת הַחֹדֶשׁ לְקריאת פרשת פָרָה, כפי סדר התאריכים שאירעו בהם עניני הפרשיות הללו, שֶׁבְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבִשְׁנֵי יָמִים בְּנִיסָן נִשְׂרְפָה פָּרָה אֲדֻמָּה, שהרי לא היו יכולים לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן, כיון שדינה להשרף מול פתח אהל מועד, וְלָמָּה הִקְדִּימוּהָ – מדוע הקדימו את פרשת פרה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טָהֳרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, ולכן אין ראוי להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, שלא תקדם פרשת פרה בהרבה, מאחר וראויה היתה להיות אחרי פרשת החודש.

מסיים הרי"ף את הכללים שבפרשות אלו: נְקוֹט הַאי סִימָנָא בְּיָדְךָ – תפוס סימן זה בידך, כַּד מִקְלָע – כאשר חל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן [כלומר, שזהו ראש חדש אדר שני, בשנה מעוברת] בְּשַׁבָּת, אוֹ בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, אוֹ בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, אוֹ בַּשִּׁשִּׁי בְּשַׁבָּת, צְרִיכִין לְאַפְסוֹקֵי בְּהַדֵּין פַּרְשִׁיָּתָא – צריכים להפסיק באמצע ארבע פרשות אלו בשבת אחת שאין קוראים בה אחת מהפרשיות הללו, וְסִימָן זבד"ו, שאם חל ראש חדש באחד מימים אלו, מפסיקים בשבת אחת. וְהַדֵּין פַּרְטָא דְּמִילְתָּא – וכך הם פרטי הדינים, כַּד מִקְלָע – כאשר מזדמן ראש חדש בְּיוֹם שַׁבָּת, מַפְסִיקִין בשבת החלה בַּחֲמֵיסַר – בחמשה עשר בַּאֲדָר, וְסִימָן זט"ו, כלומר כשראש חדש חל ביום ז', והיינו בשבת, מפסיקים ביום ט"ו. וְכַד מִקְלָע בִּתְרֵין בְּשַׁבָּא – וכאשר חל ראש חדש ביום שני, מַפְסִיקִין בְּשִׁתָּא בַּאֲדָר – בשבת החלה בו' באדר, וְסִימָן ב"ו. וְכַד מִקְלָע בְּאַרְבַּע בְּשַׁבָּא – ביום רביעי, מַפְסִיקִין בְּאַרְבָּעָה בַּאֲדָר, וְסִימָן, ד"ד. וְכַד מִקְלָע בְּמַעֲלֵי שַׁבָּתָא – וכאשר חל ראש חדש ביום שישי, מַפְסִיקִין בִּתְרֵין בַּאֲדָר וּבְשִׁתָּא עָשָׂר בַּאֲדָר – מפסיקים בשתי שבתות, בב' באדר וט"ז באדר, וְסִימָן, ובי"ו.