יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 18. ספר שמואל א', פרק ג, א-ג

(א) וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־ה֖' לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר־ה֗' הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃ (ב) וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקוֹמ֑וֹ וְעֵינָו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת׃ (ג) וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל ה֔' אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃

 

֍           ֍            ֍

 

שלשת הפסוקים הבאים הם כעין הקדמה לאמור להלן, ובהם יבואר מדוע בחר ה' בשמואל להשפיע עליו שפע נבואה, ומדוע התגלה אליו דוקא באותו לילה מסוים:

) הטעם הראשון שהושפעה נבואה על שמואל, וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל, מְשָׁרֵת אֶת ה' – היה מתמיד בעבודת הקודש, לִפְנֵי עֵלִי – והיתה דרגת קדושתו לפני עלי, כלומר למעלה ממנו [בשונה מהפסוק לעיל (ב יא) שם נאמר שהיה משרת 'את פני עלי']. הטעם השני, וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר – נבואת ה' היתה נדירה בַּיָּמִים הָהֵם, כי לא היו אנשי הדור ההוא ראויים לכך, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ, מדמה הנביא את ה'חזון', הנבואה, לזרם מים המחפש לו פירצה לבקוע בעדה, וכאשר מצא ה'חזון' מקום לפרוץ דרכו, והיה זה דרך שמואל הנביא, בא אליו פתאום בשפע גדול ורב, עד אשר נמשכה הנבואה דרכו גם לאחרים, וכפי שיבואר להלן.

הטעם השלישי, ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא – היה זה באותו יום שבו התנבא אלקנה ואמר לעלי את העונש העתיד לבא אל משפחתו, וכאשר רוצה ה' להראות שהגזירה קרובה לבא שולח הוא שתי נבואות סמוכות באותו ענין, ולכן התנבא שמואל באותו לילה גם הוא. הטעם הרביעי, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ – מחמת שעלי הכהן החל לרדת אחורנית במעלותיו, שלא היו מחשבותיו משוטטות בעניני בית המקדש, אלא היה 'שוכב במקומו', ישן ממש. וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת – ירד עלי אף במעלותיו הגופניות, ובאה אליו חולשה מחמת זקנתו עד אשר לא יכל לראות. ובזמן  ששוקעת שמשו של מנהיג ישראל, מזמין ה' זריחת שמשו של המנהיג הבא.

) הטעם החמישי, וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה – היתה השעה קרובה לבוקר, כאשר הנרות במנורה עדיין לא כבו, ובשעה זו הנפש נקיה ממחשבות היום, והמח טהור וצלול, ומוכן אל הנבואה. הטעם השישי, וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב על מיטתו, ומחשבותיו משוטטות בְּעניני הֵיכַל ה', אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים. ומחמת שש סיבות אלו בקע אור ה', ויאר אל שמואל.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)