יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 18, ספר תהילים, פרק ו, ז-יא

ז יָגַ֤עְתִּי ׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה׃ ח עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל־צֽוֹרְרָֽי׃ ט ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃ י שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח׃ יא יֵבֹ֤שׁוּ ׀ וְיִבָּֽהֲל֣וּ מְ֭אֹד כָּל־אֹֽיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ז) עתה פונה לדבר על אויביו הששים על רעתו ומייחלים למותו, ואומר כי אמנם יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי מחמת החולי, עד אשר אַשְׂחֶה [-אמאיס] בְכָל לַיְלָה את מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה – את ה'ערש' שאני נמצא בה [שזו מיטה נוחה המיוחדת לקטנים, נשים או חולים] ארטיב ואמיס מרוב דמעות, אך כל הדמעות הללו לא גרמו נזק לעיני.

(ח) ואילו הדבר שהזיק לעיני הוא דברי אויבי, עד אשר עָשְׁשָׁה [-כָּלְתָה] מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה – ועיני השניה נעתקה כביכול ממקומה, וכל זה לא אירע מחמת הדמעות על החולי, אלא בְּכָל צוֹרְרָי – מחמת האויבים הצוררים אותי, שהם קשים לי יותר מהחולי.

(ט) ופונה עתה אל אויביו ואומר להם, סוּרוּ מִמֶּנִּי אתם, כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן [-עושי רעה], כִּי הרי בעת אשר יבוא הדבר שאני בטוח בו, ששָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי.

(י) בעת אשר שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי, ומוסיף כאומר במאמר מוסגר, הלא בטוח אני כי בסופו של דבר יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח, וירפא אותי ממחלתי.

(יא) הרי באותו זמן תשיג אותם רעה כפולה, כי יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי – תבוא עליהם בושה גדולה בכך שרדפו אותי וחפצו במיתתי, ויתביישו מאד כשיראו שה' שמע את תפילתי וריפא אותי מחוליי, וגם יבהלו ממשפט ה' שיעניש אותם על כך, לכן טוב להם יותר שעתה יָשֻׁבוּ בתשובה מרדיפתם, ועל ידי זה יֵבֹשׁוּ רָגַע – תהיה להם בושה רק לרגע אחד שבו יודו על האמת, ולא תשיג אותם בושה גדולה כל כך, וגם לא יבהלו מפני עונש ה'.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)