ג וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹֽׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃ ד וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(ג) בנבואה שהובאה לעיל (פרק ו' פסוקים י-יג) נאמר "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ: וָאֹמַר עַד מָתַי אֲדֹנָי, וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה: וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ", וביאור הדברים, שבשעה שהיו ישראל רשעים לא רצו להקשיב כלל לדברי הנבואה, כיון שהיו אזניהם כבדות ועיניהם עצומות מלשמוע ומלהתבונן בדברי הנבואה, והוצרך הנביא לומר להם את הדברים באופן שלא יבינו שיש בהם דברי מוסר ותוכחה, וכששאל את ה' עד מתי יצטרך לנהוג עמהם כן, השיב לו ה' שיהיה הדבר עד לאחר שיגלו עשרת השבטים, וישארו בארץ ישראל רק שבט יהודה, וימלוך עליהם חזקיהו שהיה מלך צדיק, ובאותו זמן יוכל להתנבא אליהם ברך גלויה וברורה, ועל כך אומר עתה וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים – לא יעצמו את עיניהם מלראות [כנגד 'עיניו השע' האמור לעיל], וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה, ולא יכבידו את אזניהם מלשמוע [כנגד 'אזניו הכבד'].
(ד) וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין [כנגד 'השמן לב העם'], ולא תהיה זו הבנה כדי לקנטר, אלא כדי לָדָעַת, ולא זו בלבד שיבינו את הדברים שתאמר להם, אלא וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת, וללמד מעצמם את האחרים.
