טז וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃ יז וְהָיָ֛ה מַֽעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃ יח וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַֽׁאֲנַנּֽוֹת׃ יט וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃ כ אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹֽרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַֽחֲמֽוֹר׃
֍ ֍ ֍
(טז) וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט – המשפט בדברים שבין אדם לחבירו, ישכון גם במקום שהיה 'מדבר', והפך לשדות תבואה, וישמרו על המשפט שלא להשיג איש גבול רעהו, וּצְדָקָה – הנהגות הצדיקות, בדברים שבין אדם למקום, בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב – תהיה בקביעות בירושלים וסביבותיה, שם יעבדו את ה'.
(יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה – השכר על הנהגות הצדיקות במצוות השכליות, שהאדם עושה אותם בנפש חפצה מחמת שהוא מבין את התועלת שיש בהם, יהיה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה – והשכר על הנהגות הצדיקות בדברים שאין האדם מבין את טעמיהם, ועושה אותם בתורת 'עבודה', כעבד המשועבד לאדונו, יהיה גדול יותר, הַשְׁקֵט וָבֶטַח, שהם גדולים משלום, ויהיה זה עַד עוֹלָם, ללא הפסק.
(יח) וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם – ה'נווה' שבו דרים הצאן, יהיה שלום, ללא אויבים הבוזזים אותם, וּבְמִשְׁכְּנוֹת – הערים הבצורות, יהיו מִבְטַחִים בחוזקם, וּבִמְנוּחֹת – הערים הפרוזות, שאינן מוקפות חומה, יהיו שַׁאֲנַנּוֹת ללא קול אויב המשבית את המנוחה.
(יט) וּבָרַד – בעת שירד הכל ונשבר, בְּרֶדֶת הַיָּעַר – בעת שירד ונחרב היער, וּבַשִּׁפְלָה – ובעת שנחרבו ערי השפילה, שהיו בחלק של מלכות יהודה, תִּשְׁפַּל הָעִיר – הושפלו כל הערים שבשפילה וירדו ממדרגתם.
(כ) באותו זמן היתה מלכות חזקיהו קיימת בירושלים, אַשְׁרֵיכֶם דורו של חזקיהו הנשארים, זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם – שזרעו את זרעיהם בכל מקום מוצאי המים, מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר – לשלח שם את השוורים והחמורים שירעו שם, כי אף שהשפלה תחרב, אך ההר לא ייחרב, וכמו שנאמר לעיל (פרק ז' פסוק כה) "וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת, וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה".
