יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 190, ספר משלי, פרק טז, כז-כח

כז אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שְׂ֝פָת֗וֹ כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃ כח אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כז) לאחר שסיים לבאר את מעלות החכמה, הנותנת לאדם ענוה ובטחון, ושכל ישר להשיב תועים מדרכי איולתם, מתאר את דרך הכסילות, שהיא היפך החכמה, אִישׁ בְּלִיַּעַל – אדם הפורק מעליו לגמרי עול מלכות שמים, כֹּרֶה רָעָה – חופר בור לחבירו על ידי שחושב עליו עצות רעות להכשילו ולהפילו, אך כלפי חוץ לא יַרְאֶה את הדבר, אלא וְעַל שְׂפָתוֹ יאמר דברי אהבה לחבירו בהתלהבות ובשפתיים דולקות כְּאֵשׁ צָרָבֶת [-כאש הצורבת ועושה כויה על השפתיים].

(כח) אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת – אדם ההופך את האמת ומהפך את דברי החכמה, יְשַׁלַּח מָדוֹן – דרכו לעורר מריבות ודינים [וכפי שהתבאר גם לעיל, פרק ו' פסוק י"ד]. וְנִרְגָּן – מי שדרכו תמיד להתלונן ולומר שחבירו שונאו ורוצה להרע לו, מַפְרִיד אַלּוּף – הוא יפריד מעל עצמו אפילו את אוהבו וריעו הרוצה לְאַלְפוֹ בינה ולהדריכו בדרך הישרה, כי יתלונן ויאמר שהוא דורש את רעתו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)