כד וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּוּתָה וּמֵֽעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֨שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּעָרֶֽיהָ׃ כה וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָֽרְא֖וּ אֶת־ה֑' וַיְשַׁלַּ֨ח ה֤' בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹֽרְגִ֖ים בָּהֶֽם׃ כו וַיֹּֽאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֨יתָ֙ וַתּ֨וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיְשַׁלַּח־בָּ֣ם אֶת־הָֽאֲרָי֗וֹת וְהִנָּם֙ מְמִיתִ֣ים אוֹתָ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ אֵינָ֣ם יֹֽדְעִ֔ים אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ כז וַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֨מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִגְלִיתֶ֣ם מִשָּׁ֔ם וְיֵֽלְכ֖וּ וְיֵ֣שְׁבוּ שָׁ֑ם וְיֹרֵ֕ם אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ כח וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּֽהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת־הֽ'׃ כט וַיִּֽהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ ׀ בְּבֵ֣ית הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרֹנִ֔ים גּ֥וֹי גּוֹי֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם יֹֽשְׁבִ֖ים שָֽׁם׃ ל וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃ לא וְהָֽעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת־תַּרְתָּ֑ק וְהַֽסְפַרְוִ֗ים שֹֽׂרְפִ֤ים אֶת־בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ לְאַדְרַמֶּ֥לֶךְ וַֽעֲנַמֶּ֖לֶךְ אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(כד) דרכו של מלך אשור היתה לכבוש מדינות, ולהגלות את יושביהם למדינה אחרת שכבש, וכך עשה גם עם ישראל, וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם את בני האומות שגרו שם, וַיֹּשֶׁב את אותם גויים בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן [אבל שומרון עצמה נחרבה] תַּחַת [-במקום] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן לשדות וכרמים, וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ לבתי בני אדם.
(כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם של הגויים הללו שָׁם, לֹא יָרְאוּ אֶת ה' כלל, ובשונה מרוב הגויים המאמינים בה' אלא שחושבים שהוא מרומם מכדי להשגיח על הארץ ויושביה, ולכן עובדים הם את הכוכבים והמזלות כאמצעים בינם לבין הקדוש ברוך הוא, ודבר זה אינו עוון אצל הגויים שלא הוזהרו על שיתוף שם שמים עם עבודה זרה, ובכך לא סר מהם הצלם האנושי לגמרי, אבל אותם גויים שהביא מלך אשור לשומרון לא האמינו כלל בה', כי אמרו, איך לא הציל את עמו, וכיון שלא האמינו כלל בה' סר מהם צלם אנוש ונידמו כבעלי חיים, וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת, כי לא היה מוראם על בעלי החיים, וַיִּהְיוּ האריות הֹרְגִים בָּהֶם.
(כו) וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר, הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, ורצה ה' להוכיח שהשגחתו עדיין קיימת בארץ, ולכן, וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת, וזו היתה סיבה השגחית לכך שהשתלחו אליהם האריות והמיתו אותם, להודיע להם שיש אלוקים שופטים בארץ. ומלבד זאת היה טעם נוסף לכך, וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם – כי לאחר שכבר נשלחו האריות, הרי גם ללא השגחה פרטית לרעה נהגו האריות כטבעם, והמיתו את האנשים, כַּאֲשֶׁר [-בגלל ש]אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ ואינם יראים מה' כלל, ולכן נידמו האנשים בעצמם כבעלי החיים, והאריות ממיתים אותם.
(כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר, הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם, ועל ידי זה יוכלו הגויים הללו לחזור למקומם בארץ שומרון וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם, וְיֹרֵם הכהן אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ.
(כח) וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן, ובאמת הוא היה כהן לעבודה זרה, כי היהודים שהיו עובדים עבודה זרה באותו דור האמינו בה' ושהוא א-ל עליון, אך היו עובדים לכוכבים ולמזלות כאמצעי בינם לבין ה', ואמנם אצל ישראל זהו עוון פלילי וחטא עבודה זרה, כיון שישראל הוזהרו שלא לשתף שם שמים עם עבודה זרה, ורק לגויים הותר הדבר, וַיֵּשֶׁב הכהן בְּבֵית אֵל, וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם [-את הגויים] אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה'.
(כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי את אֱלֹהָיו, וַיַּנִּיחוּ את פסיליהם בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים [-היהודים שגרו בשומרון קודם הגלות], והיו עושים את הפסלים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם.
(ל) וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת העבודה זרה שלהם שהיתה בדמות סֻכּוֹת בְּנוֹת – תרנגולת ואפרוחיה, וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל – דמות תרנגול, וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא – דמות תיש.
(לא) וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז – דמות כלב, וְאֶת תַּרְתָּק – דמות חמור, וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ – דמות פרד וַעֲנַמֶּלֶךְ – דמות סוס, אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם.
