שיעור 2, מגילת איכה, פרק א, ג-ו

ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים: ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ: ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר: ו וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף:

(ג) גָּלְתָה יְהוּדָה, וגלות זו לא היתה מתוך עושר ומנוחה, אלא מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה שהיו לה קודם הגלות, על ידי הכשדים, ובעת שגלתה הוכפלו צרותיה. וגם לאחר הגלות, כאשר הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, עדיין לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, כיון שכָּל רֹדְפֶיהָ, אפילו חלש שבחלשים, הִשִּׂיגוּהָ, כאילו היא נמצאת תמיד בֵּין הַמְּצָרִים, אשר אין לה דרך לברוח.

(ד) והסיבה לעונשים אלו היתה כיון שדַּרְכֵי צִיּוֹן המוליכות לבית המקדש היו כאֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד, כי ביטלו ישראל את העליה לרגל למקדש, ומחמת כן היו כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים על כך שנמנע מהם להקריב קרבנות ולזכות לקדושה, בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת – המון העם אשר בציון היו עצובים על מיעוט העליה לרגל, כי ככל שמתרבים יותר האנשים כך מתרבית הקדושה והשראת השכינה, וְהִיא – ציון בעצמה, מַר לָהּ על מיעוט קדושתה, ולכן נענשו ישראל לגלות ממנה, ולהיות נרדפים על ידי הכל.

(ה) ומחמת חטאיהם הוסרה מהם השגחת ה', וכיון שהקדושה והטומאה מכוונים זה כנגד זה, מיד כשסרה מהם השגחת ה' התגברו עליהם כוחות הטומאה, עד אשר הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ – כל המיצר להם נעשה ראש וחשוב, אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ – ואף מי שלא היצר להם אלא רק היה להם אויב, היה יושב בשלווה, כִּי ה' הוֹגָהּ – הסירה מהשגחתו, עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ, והראיה לכך, כי אפילו עוֹלָלֶיהָ, שאינם ראויים לעונש מצד ההשגחה, הָלְכוּ גם הם שְׁבִי לִפְנֵי צָר, כי כאשר הוסרה מהם ההשגחה וניתנו ליד המקרה, לקו אף אותם שאינם ראויים מצד עצמם לעונש.

(ו) אחרי שאף העוללים, שהם תינוקות של בית רבן, הלכו בשבי, גלתה שכינה עמהם, וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ, והיינו השראת השכינה שהיתה בה, והטעם לעונש זה, כי הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה, וכמו שהאילים שאינם מוצאים מרעה עוזבים את ילדיהם (וכמו שנאמר (ירמיהו י"ד ה') "כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא"), כך היו השרים עוזבים את ההמון, ולא הוכיחו אותם ולא לימדו אותם, ומחמת כן נענשו וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף.