שיעור 20, מסכת מגילה, פרק שלישי

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית, קוֹרִין בספר ויקרא בפרשת אַחֲרֵי מוֹת (פרק טז) שם מוזכרת כל עבודת יום הכפורים. וּמַפְטִירִין בספר ישעיה בפרשה שנאמר בה (נז טו) 'כִּי כֹּה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ', כיון שמוזכרים שם עניני תשובה ותענית, וכן כתוב שם (נח יג) 'לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד', ודרשו זאת חז"ל לגבי יום הכפורים, שיש לכבדו בכסות נקיה. וביום הכפורים בְּמִנְחָה קוראים בְּפרשת עֲרָיוֹת, והיינו בהמשך פרשת אחרי מות (ויקרא יח) שנאמר בתחילתה 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ', ומובאים שם כל איסורי עריות, לפי שנפשו של אדם מתאווה להם, וצריך לקדש עצמו מהן. וּמַפְטִיר בְּקריאת ספר יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי, העוסק בענין חזרה בתשובה, כדי שיתן האדם אל ליבו לחזור בתשובה (פסקי הרי"ד).

בֶּחָג – בסוכות, בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין את אותה הקריאה האמורה בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים – ספר ויקרא (פרק כב) המתחילה בפסוק (כו) 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד', וּמַפְטִירִין ביום הראשון בספר זכריה בפרשה המתחילה בפסוק (יד א) 'הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ', כיון שנאמר שם (פסוק טז) 'וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת'. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי מַפְטִירִין בספר מלכים (א' ח) בפרשה העוסקת בהעלאת ארון ברית ה' מהמשכן אל בית המקדש והיה זה בחג הסוכות, כמו שנאמר בתחילת הפרשה 'וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'. וּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג – בימי חול המועד של סוכות, קוֹרִין בְּקָרְבָּנוֹת הֶחָג האמורים בספר במדבר (פרק כט). וסדר הקריאה הוא כדגַּרְסִינָן בְּמסכת סֻכָּה בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן (נה.), אַתְקִין – תיקן אַמֵימַר תקנה זו בַּעיר נְהַרְדְעָא, דִמְדַלְּגִין דִּלּוּגֵי – שקוראים קריאות אלו בדילוג, וְקָא פָּרִישׁ גָּאוֹן – ופירש זאת רב האי גאון, שכָּךְ הוא המִנְהָג בִּשְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת, בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְיוֹם שֵׁנִי, שֶׁהֵם שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, קוֹרִין בספר במדבר בפרשה העוסקת בחג הסוכות ופותחת בפסוק (כט יב) 'וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים' בִּלְבַד, ואפילו ביום טוב שני אין קוראים 'וביום השני', כיון שיש בכך זלזול ביום טוב שני, שניכר מתוך הקריאה שאינו יום טוב אלא חול המועד. וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא יום ראשון מחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרֵא כֹּהֵן את המשך הפרשה (פסוקים יז-יט) 'וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי בָקָר' וגו', וְלֵוִי קוֹרֵא 'בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי', שזו הקריאה האמיתית של אותו היום, וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא 'וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי', וְהָרְבִיעִי חוזר וקוֹרֵא 'וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי', 'וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'. וְיוֹם רְבִיעִי, כֹּהֵן קוֹרֵא 'וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי', וְלֵוִי קוֹרֵא 'וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי', וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא 'וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי', וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא 'וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי', 'וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי'. וְעַל פִּי הַסֵּדֶר הַזֶּה קוֹרִין בְּכָל יוֹם וְיוֹם, עַד יוֹם שְׁבִיעִי.

וביום השמיני, והיינו בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, קוראים בספר דברים את הפרשה המתחילה בפסוק (טו יט) 'כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ', ובהמשך הפרשה נכתב ענין חג הסוכות. וּמַפְטִירִין בפרשת חנוכת בית המקדש הראשון בזמן שלמה המלך, בפרשה המתחילה בפסוק (מלכים א' ח נד) 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם', כיון שנאמר בהמשך הפרשה שם (פסוק סו) 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ', ואותו 'יום שמיני' הוא שמיני של חג הסוכות. וּלְמָחָר, ביום טוב שני, קוֹרִין פרשת 'וְזֹאת הַבְּרָכָה' (דברים לג א), כיון שיום זה הוא סיום כל מועדי השנה, חותמים בברכת משה רבינו לישראל. וּמַפְטִירִין בספר מלכים (א' ח כב) בפרשה המתחילה בפסוק 'וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם', כיון שאף זו תפילה שהתפלל שלמה המלך על כל ישראל. סְפָרִים אֲחֵרִים – לפי גירסאות שבספרים אחרים, מפטירים בפרשה הראשונה בספר יהושע (פרק א), הפותחת בפסוק 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר'.

עתה מבררת הגמרא את סדר הקריאה בשבת חול המועד: אָמַר רַב נַחְמָן בַּר אַבָּא, שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, בֵּין בְּנִיסָן בֵּין בְּתִשְׁרֵי – בין בפסח ובין בסוכות, קָרִינַן – קוראים בתורה את פרשת 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי'. וְאַפְטורֵי – וקריאת ההפטרה, בְּנִיסָן – בפסח קוראים את נבואת יחזקאל (פרק לז) בענין הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שהיו בבקעה שם, והחיה אותם יחזקאל בנבואת ה'. בֶּחָג בְּתִשְׁרֵי – בסוכות מפטירים בנבואת יחזקאל (לח יח) על העתיד להיות במלחמת גוג ומגוג, הפותחת בפסוק 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בֹּא גּוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֱלֹהִים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי', כיון שזו אותה מלחמה שעליה נאמר בספר זכריה (יד טז) 'וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת'.