כה עַל־כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־ה֨' בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ כו וְנָֽשָׂא־נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵֽרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃ כז אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃ כח אֲשֶׁ֤ר חִצָּיו֙ שְׁנוּנִ֔ים וְכָל־קַשְּׁתֹתָ֖יו דְּרֻכ֑וֹת פַּרְס֤וֹת סוּסָיו֙ כַּצַּ֣ר נֶחְשָׁ֔בוּ וְגַלְגִּלָּ֖יו כַּסּוּפָֽה׃ כט שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יא יִשְׁאַ֨ג כַּכְּפִירִ֤ים וְיִנְהֹם֙ וְיֹאחֵ֣ז טֶ֔רֶף וְיַפְלִ֖יט וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ ל וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַֽהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֨רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּֽעֲרִיפֶֽיהָ׃
(כה) עַל כֵּן חָרָה אַף ה' בְּעַמּוֹ, וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים – תרעש הארץ וייהרגו יושביה, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה – כרותה ומושלכת בְּקֶרֶב חוּצוֹת, בְּכָל זֹאת – על אף כל המכות הללו לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם בידי אדם, שזו מכה קשה יותר ממכה הבאה בידי שמים.
(כו) וְנָשָׂא נֵס – כאילו ירים דגל לסימן לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, שיתקבצו למלחמה, וְשָׁרַק לוֹ לאויב לאות שיבוא להלחם, ואפילו אם יהיה האויב מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא.
(כז) ומתאר הנביא את קלות הליכתו של האויב, כי מצד עצמו אֵין עָיֵף, וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ – שלא יקרה לו מכשול חיצוני המעכבו, לֹא יָנוּם שינה קלה הבאה מחמת יגיעה, וְלֹא יִישָׁן שנת לילה, באופן שיוכל ללכת ביום ובלילה בלי הפסק, ולא רק מצד גופו לא יתעכב, אלא גם מצד בגדיו לא יהיה לו שום עיכוב, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו – חגורתו לא תיפתח וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו, על אף שדבר מצוי הוא בהליכה בדרך ארוכה, וגם אינו עיכוב גדול כל כך, מכל מקום לא יארע לו אפילו עיכוב קל שכזה.
(כח) גם כלי מלחמתו יהיו מוכנים ומזומנים, אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים ומוכנים למלחמה, ולא יצטרך לחדדם, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת כאילו מעצמן, ולא יצטרך עד שיחפו את פרסות הסוסים בברזל, אלא פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר – כמו אבן צור נֶחְשָׁבוּ, שאינם ניזוקים בהליכתם ואינם צריכים חיפוי ברזל, וְגַלְגִּלָּיו ואופני מרכבותיו יהיו מהירים כַּסּוּפָה, וכאילו יילכו באויר לרוב מהירותם.
(כט) ה'לביא', שהוא האריה המבוגר, שואג שאגות גדולות אך לא בתמידות, וה'כפיר', שהוא האריה הצעיר, שואג תמיד אך שאגותיו חלשות, ומתאר את האויב, אשר שְׁאָגָה לוֹ חזקה כַּלָּבִיא, ויִשְׁאַג שאגות אלו בתמידות, כַּכְּפִירִים, וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף, שלא כדרך האריה השואג רק כשאין לו טרף, הרי האויב ימשיך בשאגותיו ומלחמתו גם כשיימצא לו טרף, וְיַפְלִיט את הטרף למאורתו, וְאֵין מַצִּיל, כי אין מי שיעמוד נגדו.
(ל) מוסיף הנביא ומצייר את ישראל כאניה המיטרפת בים הגדול, וְיִנְהֹם עָלָיו האויב בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם, וְנִבַּט לָאָרֶץ – ובני האניה מתלבטים ויגעים להוביל את האניה לארץ יישוב, ואינם מצליחים בכך, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ סביבם, ואינם רואים להיכן יש להנהיג את האניה, צַר – הולכים הם לקראת צורים וסלעים גדולים העשויים לשבר את הספינה, וָאוֹר – יורד למולם ענן השואב מים מהאוקיינוס, שזו סכנה גדולה לאניה, חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ – אותו ענן שפך עליהם ממטרו, עד שנעשה להם חושך מחמת המטר החזק, ואין להם תקוה להנצל.
