שיעור 20, ספר עזרא, פרק ה, יא-יז
יא וּכְנֵ֥מָא פִתְגָמָ֖א הֲתִיב֣וּנָא לְמֵמַ֑ר אֲנַ֣חְנָא הִמּ֡וֹ עַבְדוֹהִי֩ דִֽי־אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֜א וְאַרְעָ֗א וּבָנַ֤יִן בַּיְתָא֙ דִּֽי־הֲוָ֨א בְנֵ֜ה מִקַּדְמַ֤ת דְּנָה֙ שְׁנִ֣ין שַׂגִּיאָ֔ן וּמֶ֤לֶךְ לְיִשְׂרָאֵל֙ רַ֔ב בְּנָ֖הִי וְשַׁכְלְלֵֽהּ׃ יב לָהֵ֗ן מִן־דִּ֨י הַרְגִּ֤זוּ אֲבָֽהָתַ֨נָא֙ לֶֽאֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א יְהַ֣ב הִמּ֔וֹ בְּיַ֛ד נְבֽוּכַדְנֶצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל כַּסְדָּאָ֑ה וּבַיְתָ֤ה דְנָה֙ סַתְרֵ֔הּ וְעַמָּ֖ה הַגְלִ֥י לְבָבֶֽל׃ יג בְּרַם֙ בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֔ה לְכ֥וֹרֶשׁ מַלְכָּ֖א דִּ֣י בָבֶ֑ל כּ֤וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שָׂ֣ם טְעֵ֔ם בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה לִבְּנֵֽא׃ יד וְ֠אַף מָֽאנַיָּ֣א דִֽי־בֵית־אֱלָהָא֮ דִּ֣י דַֽהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּק֙ מִן־הֵֽיכְלָא֙ דִּ֣י בִֽירוּשְׁלֶ֔ם וְהֵיבֵ֣ל הִמּ֔וֹ לְהֵֽיכְלָ֖א דִּ֣י בָבֶ֑ל הַנְפֵּ֨ק הִמּ֜וֹ כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א מִן־הֵֽיכְלָא֙ דִּ֣י בָבֶ֔ל וִיהִ֨יבוּ֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֣ר שְׁמֵ֔הּ דִּ֥י פֶחָ֖ה שָׂמֵֽהּ׃ טו וַֽאֲמַר־לֵ֓הּ ׀ אֵ֚ל מָֽאנַיָּ֔א שֵׂ֚א אֵֽזֶל־אֲחֵ֣ת הִמּ֔וֹ בְּהֵֽיכְלָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וּבֵ֥ית אֱלָהָ֖א יִתְבְּנֵ֥א עַל־אַתְרֵֽהּ׃ טז אֱדַ֨יִן֙ שֵׁשְׁבַּצַּ֣ר דֵּ֔ךְ אֲתָ֗א יְהַ֧ב אֻשַּׁיָּ֛א דִּי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וּמִן־אֱדַ֧יִן וְעַד־כְּעַ֛ן מִתְבְּנֵ֖א וְלָ֥א שְׁלִֽם׃ יז וּכְעַ֞ן הֵ֧ן עַל־מַלְכָּ֣א טָ֗ב יִ֠תְבַּקַּר בְּבֵ֨ית גִּנְזַיָּ֜א דִּֽי־מַלְכָּ֣א תַמָּה֮ דִּ֣י בְּבָבֶל֒ הֵ֣ן אִיתַ֗י דִּֽי־מִן־כּ֤וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְמִבְנֵ֛א בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ בִּירֽוּשְׁלֶ֑ם וּרְע֥וּת מַלְכָּ֛א עַל־דְּנָ֖ה יִשְׁלַ֥ח עֲלֶֽינָא׃
֍ ֍ ֍
(יא) וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר – וכך השיבו לנו אותם אנשים לומר, אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא – אנחנו עבדי אלהי השמים והארץ [וכיון שהבית נבנה לשמו הגדול, אין ראוי למנוע את בניית], וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן – ובנין זה היה בנוי מלפני זמן רב, ועמד בבנייתו שנים רבות [וכיון שהוחזק בקיומו זמן רב, ראוי לבנותו מחדש], וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ – והבונה אותו היה מלך גדול בישראל [וגם מחמת כן ראוי להקימו שוב].
(יב) לָהֵן מִן דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהָתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא – וכעת כשהכעיסו אבותינו את אלהי השמים בעוונותיהם, יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל כַּסְדָּאָה – נתנם ביד נבוכדנצר מלך בבל הכשדי, וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ – והחריב את הבית הזה, וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל – ואת העם הגלה לבבל [וגם בכך רמזו, שכיון שהבית נחרב בגלל עוונותיהם, וקיבלו את עונשם בגלות, ראוי לבנותו שוב].
(יג) בְּרַם בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דִּי בָבֶל – אמנם בשנה הראשונה לכורש מלך בבל, כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם – המלך כורש נתן פקודה וציווי בֵּית אֱלָהָא דְנָה לִבְּנֵא – לבנות את הבית הזה לאלהים, ואם כן אנו בונים אותו על פי ציווי המלך.
(יד) וְאַף מָאנַיָּא דִי בֵית אֱלָהָא – ואף כלי בית האלהים, דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא – העשויים זהב וכסף, דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם – שהוציא אותם נבוכדנצר מההיכל שבירושלים, וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל – והוליכם עמו להיכל מלכותו שבבבל, הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא מִן הֵיכְלָא דִּי בָבֶל – הוציא אותם המלך כורש מהיכל מלכותו שבבבל, וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמֵהּ – ונתן את הכלים לאותו אדם ששמו ששבצר [יש אומרים שזהו זרובבל, ויש אומרים שזהו דניאל], דִּי פֶחָה שָׂמֵהּ – שמינה אותו כורש לשולט בארץ יהודה, וכיון שהוא השולט מטעם המלך, והוא המצוה על בניית המקדש, בודאי אינו עושה דבר זה שלא ברצון המלכות.
(טו) וַאֲמַר לֵהּ – וכך אמר כורש לששבצר, אֵל מָאנַיָּא שֵׂא – קח את הכלים הללו, אֵזֶל אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם – ולך והורד אותם אל ההיכל שבירושלים, וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל אַתְרֵהּ – ובית האלהים יהא בנוי על מקומו.
(טז) אֱדַיִן שֵׁשְׁבַּצַּר דֵּךְ אֲתָא – אז בא ששבצר הזה, יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם – ויסד את יסודות בית האלהים שבירושלים, וּמִן אֱדַיִן וְעַד כְּעַן מִתְבְּנֵא וְלָא שְׁלִם – ומאז ועד עתה הוא נבנה, ועדיין לא הושלמה בנייתו.
(יז) סיימו את מכתבם וכתבו לדריוש, וּכְעַן הֵן עַל מַלְכָּא טָב – ועתה, אם טוב הדבר בעיני המלך, יִתְבַּקַּר בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי מַלְכָּא תַמָּה דִּי בְּבָבֶל – יחפשו את הדבר בבית האוצרות של המלך שבבבל, הֵן אִיתַי דִּי מִן כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם – האם יש ציווי כזה מאת המלך כורש, לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ בִּירוּשְׁלֶם – לבנות את הבית המקדש שבירושלים, וּרְעוּת מַלְכָּא עַל דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא – וישלח לנו המלך את רצונו בענין זה.
