ד וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ רַבְשָׁקֵ֔ה אִמְרוּ־נָ֖א אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃ ה אָמַ֨רְתִּי֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃ ו הִנֵּ֣ה בָטַ֡חְתָּ עַל־מִשְׁעֶנֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְכָֽל־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃
֍֍֍
(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ, שמחמת כן אתה רוצה לשוב ולמרוד בסנחריב לאחר שכבר נכנעת לו פעם אחת והעלית לו מס.
(ה) והלא אני יודע את מחשבות ליבך, אָמַרְתִּי (-אתה אומר בליבך), מה שנכנעתי לסנחריב היה זה אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם, מהשפה ולחוץ, ולא כרתי איתו ברית, אלא רציתי רק להרויח זמן כדי להכין עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה, ולכן חיזק את חומת ירושלים, והסב את תעלת המים העוברת מחוץ לעיר, לתוך העיר, כדי שהצרים על העיר לא ימצאו מים לשתות, והרי אם עדיין לא היית נכנע מלפני, והייתי כובש את ארצך, הייתי מטיל עליך רק מיסים, כדרך הנכבשים במלחמה, אבל עתה שכבר נכנעת לי וקיבלת את מלכותי, הרי נחשב אתה כמורד במלכות, ומחמת כן לא אסתפק בהטלת מס אלא אגלה את עמך לארץ אחרת, ואם כן עַתָּה, שאתה מורד בי כבר פעם שניה, ומסתכן בסכנה גדולה כל כך, עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי.
(ו) ואם תאמר שבטחת על עזרת בשר ודם, הִנֵּה בודאי בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, כדרך שבטחו מלכי ישראל במצרים, אך באמת אי אפשר לבטוח בהם כלל, והם משולים לקנה שבור, שמלבד שהקנה הוא חלש בטבעו, והאדם הנשען עליו סומך על כך ואינו נשען על רגליו, אך באמת אין בו תועלת כלל, הרי יש בו חסרון נוסף, שהוא שבור, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו – על הקנה השבור, וּבָא בְכַפּוֹ – יכנס הקנה השבור בכף ידו וּנְקָבָהּ, כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו, כי מחמת הבטחון שבוטחים בו אינם סומכים על עצמם ואינם מחפשים תחבולות למלחמה, ובאמת אינו עוזר כלל בעת הצורך, וגם גורם הוא נזק, שלוקח מהם מנחה ומיסים.
