ו וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹֽאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֔עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַֽעֲרֵ֥י מֶלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אוֹתִֽי׃ ז הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃ ח וַיָּ֨שָׁב֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃ ט וַיִּשְׁמַ֗ע עַל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיִּשְׁמַע֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃ י כֹּ֣ה תֹֽאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּֽׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ יא הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל־הָֽאֲרָצ֖וֹת לְהַֽחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃ יב הַֽהִצִּ֨ילוּ אוֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִשְׁחִ֣יתוּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַשָּֽׂר׃ יג אַיֵּ֤ה מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃
֍֍֍
(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם, חזקיהו מלך יהודה, כֹּה אָמַר ה', אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי – כי לא גידפו את ישראל, אלא את שם ה', ולכן יעשה ה' למען כבוד שמו וגם הודיע לו בכך שהגידוף לא היה בשליחות מלך אשור בעצמו, כמו שחשב חזקיהו, אלא דיברו בשם עצמם].
(ז) והודיע לו ה' כיצד יינצל בפעם הזאת מצבא סנחריב העולה עליו, הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, להאמין למה שישמע, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה ויאמין לשמועה שישמע על דבר המלחמה שבארץ כוש, ולא יסתפק בשליחת חלק מחייליו לשם, אלא וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ עם כל צבאו, כי עדיין לא הגיעה עת מפלתו, מאחר והיה רצון ה' שיכבוש גם את מצרים ואת כוש, ויביא את כל שללם לארץ ישראל ויפול שם, וסופו יהיה שצבאו יפול בירושלים, והוא עצמו ימלט משם, וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ.
(ח) וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה, והסיבה שהוצרך רבשקה לחפש את מלך אשור ולמוצאו בלבנה, כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ, והלך לבקשו, ומצאו בלבנה.
(ט) וַיִּשְׁמַע מלך אשור מפי עוברים ושבים עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ, לֵאמֹר, יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ, ואף על פי שהיתה זו רק שמועה, ואף על פי שלא אמרו לו שכבר התחיל להלחם אלא רק שיצא למלחמה, וַיִּשְׁמַע – האמין לשמועה זו, ורצה לחזור לארצו, ועתה כבר ידע מלך אשור שהעם שבירושלים לא ימרדו בחזקיה, ולכן רצה שחזקיהו ישלים איתו ויתן לו מס, ולכן לא פנה עתה אל העם, אלא וַיִּשְׁלַח מלך אשור מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר.
(י) כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר, אַל יַשִּׁאֲךָ יפתך] אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ, לֵאמֹר, לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
(יא) הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם, וְאַתָּה תִּנָּצֵל, בתמיהה.
(יב) הַהִצִּילוּ אוֹתָם, אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי, אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף, וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר.
(יג) אַיֵּה -היכן הוא] מֶלֶךְ חֲמָת, וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם, הֵנַע – הניעם ממקומם והגלה אותם, וְעִוָּה את גבולות ארצם, שלא יהא ניכר בעתיד, אם ירצו לחזור לארצם.
