כט יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַֽׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃ ל וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית שָׁחִ֑יס וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים וְאִכְל֥וּ פִרְיָֽם׃ לא וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃ לב כִּ֤י מִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת ה֥' צְבָא֖וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
֍֍֍
(כט) יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי – כיון שחירפת אותי בקול גדול, וְשַׁאֲנַנְךָ – וקול השאון של חירופיך עָלָה בְאָזְנָי, לכן אענישך, וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ – אשים באפך 'חח', וזו טבעת שקושרים בחוטם הבהמה כדי למנוע ממנה להזיק, כך אמנע אותך מללכת לירושלים, וּמִתְגִּי – רסן, כעין ששמים לחמור, אשים בִּשְׂפָתֶיךָ כדי שלא תוכל לגדף עוד, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ.
(ל) המשיך ישעיהו הנביא ונתן אות לנבואתו אל חזקיה, וְזֶה לְּךָ הָאוֹת לקיום הנבואה, אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ – בשנה זו שעדיין הארץ שוממה תאכלו את ספיחי השדה הגדלים מעצמם, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית תאכלו שָׁחִיס – ספיחים שיצמחו מכח הספיחים של השנה הראשונה, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית כבר תשוב הארץ לאיתנה, זִרְעוּ וְקִצְרוּ את התבואה, וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם.
(לא) ואות זה של תקומת הארץ יוכיח את תשועת עם ישראל, וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה לעשות שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה, וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה, והיינו שיתחזקו המון העם ויתחזקו ערי המבצר ובית המלכות.
(לב) כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, כיון שהמון העם שבירושלים לא גלו, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן, מקום מושבו של חזקיהו ובית מלכותו, כי יבואו הפליטים ויחזרו לחסות בצילו, קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, שיקנא לכבוד שמו שחירפו מלך אשור, היא שתַּעֲשֶׂה זֹּאת.
