לג לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבוֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹֽא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹֽלְלָֽה׃ לד בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָב֖וֹא נְאֻם־הֽ'׃ לה וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ לו וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ ה֗' וַיַּכֶּה֙ בְּמַֽחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה וּשְׁמֹנִ֥ים וַֽחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃ לז וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃ לח וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר בָּנָיו֙ הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍֍֍
(לג) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל (-על) מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת, ויתר על כן, וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ, וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן – אפילו לא יחזיק את המגן, שדבר זה נעשה קודם יריית החץ, וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה – אפילו לא יוכל להכין מקום גבוה לירות ממנו חיצים אל ירושלים.
(לד) אלא בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא, בָּהּ יָשׁוּב, והגם שיעלה על ירושלים פעם נוספת, מכל מקום וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא, נְאֻם ה'.
(לה) וְגַנּוֹתִי (-אגן) עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ, לְמַעֲנִי – מפני חילול כבוד שמי על ידי מלך אשור, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, שתתקיים מלכות בית דוד.
(לו) לאחר שנלחם סנחריב בכוש וניצחם (והביא עמו את כל אוצרותיהם כדי שיפלו ביד ישראל), חזר פעם נוספת לירושלים, והיה זה בליל פסח, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר סנחריב עצמו ומעט אנשים שנשארו חיים עמו, וְהִנֵּה כֻלָּם (-כל חייליו) פְּגָרִים מֵתִים.
(לז) וַיִּסַּע, וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה, שהיתה בירת מלכות אשור.
(לח) וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וכיון שפחד שיהרגוהו אנשי מלכותו נדר לאלוהיו שאם יצילנו יקריב לו את שני בניו לקרבן, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו שמעו את נדרו, ולכן הקדימו והִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה – שני בנים אלו שהרגוהו נִמְלְטוּ אל אֶרֶץ אֲרָרָט, וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
