כ אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֭לֶיךָ וְלֹ֣א תַֽעֲנֵ֑נִי עָ֝מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי׃ כא תֵּֽהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָֽדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי׃ כב תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל־ר֭וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֝תְמֹֽגְגֵ֗נִי תֻּֽשִׁיָּֽה׃ כג כִּֽי־יָ֭דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מוֹעֵ֣ד לְכָל־חָֽי׃ כד אַ֣ךְ לֹֽא־בְ֭עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃
֍ ֍ ֍
(כ) אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ שתמית אותי ועל ידי זה יפסקו יסורי, וְלֹא תַעֲנֵנִי, אלא אדרבה, עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי להשגיח עלי שאחיה, כדי שיימשכו ימי יסורי.
(כא) תפילתי ושועתי אליך היא שכביכול תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי, להמיתני, כי טוב המוות מחיי יסורים אלו, ורצוני הוא שבְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי.
(כב) ועל ידי ידך החזקה תפרק את חלקי גופי עד אשר תִּשָּׂאֵנִי אֶל הרוּחַ, שם תַּרְכִּיבֵנִי במרכבת אש לעלות לשמים, וּתְמֹגְגֵנִי תֻּשִׁיָּה – ועל ידי החולשה יתמוגג וימס גופי, ויתפרדו כל חלקיו אל היסודות הראשונים.
(כג) כִּי יָדַעְתִּי שבסופו של דבר מתוך חולשתי ויסורי אל המָוֶת תְּשִׁיבֵנִי, וּבֵית מוֹעֵד – שזהו המקום המזומן לְכָל חָי, שסוף כל האדם למיתה.
(כד) אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד – כי בהיות האדם בקברו לא יוכל המוות לשלוח אליו יד, כי לא ימות פעמיים, אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ – ובהישברו ומיתתו של האדם יוושע מהחיים המרים, למצוא מנוחה בקברו, כי שם לא תשיגנו יד המוות שנית.
