שיעור 22, ספר נחמיה, פרק ז, א-ג

א וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר נִבְנְתָה֙ הַֽחוֹמָ֔ה וָאַֽעֲמִ֖יד הַדְּלָת֑וֹת וַיִּפָּ֥קְד֛וּ הַשּֽׁוֹעֲרִ֥ים וְהַמְשֹֽׁרְרִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃ ב וָֽאֲצַוֶּ֞ה אֶת־חֲנָ֣נִי אָחִ֗י וְאֶת־חֲנַנְיָ֛ה שַׂ֥ר הַבִּירָ֖ה עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כִּי־הוּא֙ כְּאִ֣ישׁ אֱמֶ֔ת וְיָרֵ֥א אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים מֵֽרַבִּֽים׃ ג וָֽאֹמַ֣ר לָהֶ֗ם לֹ֣א יִפָּֽתְח֞וּ שַֽׁעֲרֵ֤י יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ עַד־חֹ֣ם הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹֽמְדִ֛ים יָגִ֥יפוּ הַדְּלָת֖וֹת וֶֽאֱחֹ֑זוּ וְהַֽעֲמֵ֗יד מִשְׁמְרוֹת֙ יֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם אִ֚ישׁ בְּמִשְׁמָר֔וֹ וְאִ֖ישׁ נֶ֥גֶד בֵּיתֽוֹ׃

 ֍           ֍            ֍

פרק ז (א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה, וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת, וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם, כי עד עתה היו עסוקים בבניית החומה, ועתה נמנו על משמרתם.

(ב) וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי, וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה, עַל יְרוּשָׁלִָם, כִּי הוּא [-חנניה], כְּאִישׁ אֱמֶת, וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים – יותר מרוב בני האדם, כי לגבי רוב בני האדם אמרו 'הלואי יהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם', ואילו הוא היה ירא מה' יותר ממה שהתיירא מבני אדם, וכיון שהיו רבים משרי יהודה המחזקים את ידי טוביה, הוצרך נחמיה למנות לתפקיד שמירת ירושלים אדם הירא רק מה', ואינו מתיירא מבני אדם.

(ג) וָאֹמַר לָהֶם, לממונים על שמירת החומות, לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ, כדי שלא יכנסו לעיר אויבים הזוממים לעשות רעה, וְעַד הֵם עֹמְדִים – ואפילו בעוד שהשערים פתוחים, לא יניחו לכל הרוצה להכנס לירושלים, אלא יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, כי מלבד השערים החיצוניים היו גם שערים פנימיים, ובתוך השערים הפנימיים היו קבועות דלתות, והיו דלתות אלו פתוחות במעט, באופן שיוכלו בני אדם להכנס, אך השומרים יוכלו לראות כל אחד שנכנס, ולעכבו בשעת הצוך, וֶאֱחֹזוּ – הקפידו על המנויים הללו, וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת קבועות מיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, שלא יחליפו ביניהם את זמני השמירה, אלא יהיו אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ, כיון שעל ידי זה תהיה השמירה כראוי, וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ – מי שיש לו בית סמוך לחומה ישמור כנגד ביתו.