יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 22. ספר שמואל א', פרק ג, טו-יח

(טו) וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־ה֑' וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵֽהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי׃ (טז) וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (יז) וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֨נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכָּל־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ (יח) וַיַּגֶּד־ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר ה֣' ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַֽעֲשֶֽׂה׃

 

֍           ֍            ֍

 

(טו) ולאחר שהסתיימה הנבואה לא קם שמואל לומר זאת לעלי, וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר, וגם בבוקר לא הלך לומר זאת לעלי, אלא פנה למשמרתו, וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה', והטעם לכך, וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה [-הנבואה] אֶל עֵלִי. [אף שאסור לנביא לכבוש את נבואתו, זהו רק כשנשלח מאת ה' לומר את הנבואה, אך כאן לא אמר לו ה' לומר זאת לעלי, ולא היה חייב לומר לו זאת. אמנם, כיון שרצה ה' שעלי יידע נבואה זו, התנבא אליו באופן שיחשוב שעלי קורא לו, ועל ידי זה ידע עלי שבאה אליו נבואה, ושאלו על אודותיה].

(טז) וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל, כיון שכבר שלח אליו ה' נביא אחד, הרגיש שאף הנבואה של שמואל שייכת אליו, וַיֹּאמֶר, שְׁמוּאֵל בְּנִי, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (יז) וַיֹּאמֶר עלי לשמואל, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ ה', אַל נָא תְכַחֵד [-אל תעלים] מִמֶּנִּי, כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף – אותה קללה עצמה, שלא יהיו לך בנים הגונים תבא אליך, אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר [-אפילו פרט אחד] מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ.

(יח) וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים, וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ. וַיֹּאמַר עלי, ה' הוּא, הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה, כלומר, הצדיק עליו דין שמים, וגם הבין כי מאחר וזהו גזר דין שיש עמו שבועה, אין לו תקנה [ולכן לא מיהר לחזור ולהוכיח את בניו].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)