טז אֲדֹנָ֖י עֲלֵיהֶ֣ם יִֽחְי֑וּ וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י וְתַֽחֲלִימֵ֖נִי וְהַֽחֲיֵֽנִי׃ יז הִנֵּ֥ה לְשָׁל֖וֹם מַר־לִ֣י מָ֑ר וְאַתָּ֞ה חָשַׁ֤קְתָּ נַפְשִׁי֙ מִשַּׁ֣חַת בְּלִ֔י כִּ֥י הִשְׁלַ֛כְתָּ אַֽחֲרֵ֥י גֵֽוְךָ֖ כָּל־חֲטָאָֽי׃
֍֍֍
(טז) אמנם, לאחר שכבר התייאש משנות חייו הנותרות, אֲדֹנָי אמר עֲלֵיהֶם – על השנים הנותרות, שיִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן – ולכל הדברים שבשנים אלו, והם המעשים הממלאים את הימים והשנים, אמר ה' חַיֵּי רוּחִי – שכולם יהיו מוכנים להחיות את רוחי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי – עד שעתה נדמה לי הכל כאילו היה זה חלום, שחשבתי שאבדתי מארץ החיים, וה' החיה אותי בתחיה.
(יז) הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר – ועתה אני רואה שהמרירות שהיתה לי הוּמְרָה והוחלפה בשלום, כי הבטיח לו ה' שיחלים ממחלתו ויחיה עוד ימים ושנים, וגם יוושע מיד סנחריב מלך אשור שעלה עליו, וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ ואהבת את נַפְשִׁי, מִשַּׁחַת בְּלִי – והצלת אותה מרדת שחת ולהיבלות שם, כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ את כָּל חֲטָאָי, ומחלת לי עליהם.
